 |
||
 דליה איציק  יושבת-ראש הכנסת השבע עשרה |
בישיבה מיוחדת של הכנסת לכבוד ראש ממשלת בריטניה גורדון בראון, הנני מתכבדת לפתוח ישיבה מיוחדת של הכנסת לכבוד ראש ממשלת בריטניה, מר גורדון בראון, היום, יום שני, י"ח בתמוז, 21 ביולי. ראש ממשלת הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון-אירלנד הוד מעלתו גורדון בראון והגברת שרה בראון, ראש הממשלה אהוד אולמרט, שרי הממשלה, ראש האופוזיציה חבר הכנסת בנימין נתניהו, חברות וחברי כנסת בהווה ובעבר, יושבי-ראש הכנסת לשעבר, מר שבח וייס, מר דן תיכון והגברת תיכון, מושל ניו-ג'רזי מר ג'ון קורזיין, מכובדי סגל א' של המדינה, ראשי הנציגויות הזרות בישראל, ראשי העדות הדתיות בישראל, קונסולי הכבוד של ישראל, נציגי לשכת המסחר ישראל–בריטניה, נציגי המועצה הארצית של התאחדות עולי בריטניה, נציגי מגבית בריטניה, השגרירים של בריטניה ושל ישראל, ברוכים הבאים. משפחות שכולות, אורחים יקרים. חברי הכנסת, הכנסת גאה לארח היום את כבוד ראש ממשלת בריטניה, מר גורדון בראון, את הגברת שרה בראון ואת חברי משלחתו. מר בראון, אנחנו רואים בך ידיד יקר, ברוך בואך אלינו ולארצנו. ביתנו ולבנו פתוחים לפניך. אדוני ראש הממשלה, אתה מיטיב להכיר את נופי ארץ התנ"ך, הכרת אותם עוד בטרם דרכה כף רגלך כאן. אנחנו יודעים כי אביך, הכומר ד"ר ג'ון בראון, נהג להביא את צאן מרעיתו לתור את הארץ ולהעשיר אותך בסיפורים, בתמונות ובציטוט פסוקים בשבחה. עכשיו תהיה לך הזדמנות לחזות במו-עיניך בפלא ששמו מדינת ישראל. אדוני, רק לפני ימים אחדים הבאנו לקבורה שניים מטובי בנינו, אלדד רגב ואהוד גולדווסר, שנחטפו ללבנון. השניים, בנים להוריהם, הפכו בנים לכולנו. חלמנו לחבק אותם, לעטוף אותם בחום – אבל לא כך קרה. שני ארונות מתים שחורים קיבלנו, ובתמורה שחררנו מחבלים, ובין היתר רוצח מתועב, שהרג בדם קר בחוף נהרייה אב – את דני הרן – וניפץ את ראש בתו הפעוטה עינת על סלע, ורצח את השוטר אליהו שחר, שניסה לחלצם מיד הרוצח. אלמנתו של אליהו שחר, שולה, נמצאת אתנו כאן ביציע. שלום לך, שולה. תודה לך, שולה. השם ייקום דמו. ישראל, לצערי, יודעת, עמוסה בשכול ובמעשי טרור מחרידים. אך בביקורך אצלנו תגלה כמה תאבי חיים אנחנו ואיך נתגבר על עוד מכה ועוד אחת – ואנחנו, אנחנו ננצח. אדוני ראש הממשלה, לפני 88 שנים אמר שר ימייה צעיר בממשלת הוד מלכותו: "אם אומנם תקום בימי חיינו, כפי שזה עשוי לקרות, מדינה יהודית על גדות הירדן, מדינה שעשויה לאכלס שלושה עד ארבעה מיליוני יהודים, יתרחש מאורע בתולדות העמים שיהיה חיובי מכל הבחינות". חזון זה העלה מי שלימים יהיה ראש הממשלה הדגול והנערץ של בריטניה, סר וינסטון צ'רצ'יל. אורחנו היקר, אתה בא למדינת היהודים, שאת הקמתה חזה גם צ'רצ'יל, והנה היא מציינת את שנת ה-60 להקמתה. בפינת עולם קטנה וסוערת זו בנינו את ביתנו, שהפך למפעל אנושי גדול. ישראל – ואני אומרת זאת בסיפוק רב – נמצאת היום בקדמת הבמה העולמית של העשייה. יצרנו מציאות חדשה לתפארת, תוך כדי התמודדות מתמדת עם אויבים מבחוץ, שאמרו, כדברי משורר התהלים בספר התנ"ך – שאותו אני רוצה להעניק לך היום, והנה הוא: "לכו ונכחידם מגוי". אדוני ראש הממשלה, בוודאי תשמח לשמוע כי למרות תלאות המנדט הבריטי, ולמרות רגעים קשים ביחסים בינינו, לנו הישראלים שמורה בלב פינה חמה לבריטניה; לזיקה שלנו לבריטניה שורשים עמוקים מן העבר. כאשר הגיע העם היהודי לסוף מסע של אלפיים שנות גלות ופתח פרק חדש של עצמאות וריבונות, נכרך גורלו של העם היהודי בהיסטוריה של בריטניה. מבשריה הראשונים של תחיית העם היהודי במולדתו העתיקה היו נוצרים אנגלים. דווקא באנגליה נשמעו לראשונה הקולות שקוראים להשיב את עם ישראל לארץ-ישראל. הצהרת שר החוץ הבריטי הלורד בלפור, סמוך לתום מלחמת העולם הראשונה, ואני רוצה לצטט: "ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה ייסוד בית לאומי לעם היהודי בארץ-ישראל, ותעשה את מיטב מאמציה כדי להקל הגשמת מטרה זו" – זו היתה קרן התקווה הראשונה של העולם היהודי בראשית המאה ה-20. בהזדמנות אחרת אמר בלפור כי "היהודים הוגלו, פוזרו ודוכאו. אם נוכל למצוא להם בית בטוח על אדמת הולדתם, או אז תפרוץ ותפרח גאוניותם". והנה, בטרם יבש הדיו על חתימת הלורד, נכבשה ארץ ישראל בידי בריטניה והגנרל אלנבי נכנס בשערי ירושלים, אותה ירושלים שמארחת אותך היום. ההתחלה היתה מבטיחה, אבל יהיה הוגן לומר כי עד מהרה היתה האכזבה מנת חלקנו. "הספר הלבן", שפורסם ערב מלחמת העולם השנייה ואסר את המשך העלייה ורכישת הקרקעות, היה היפוכה הגמור של הצהרת בלפור, ובעצם רוקן אותה ממשמעותה. באותם ימים מרים הלך והתהדק החבל על צווארם של מיליוני יהודים באירופה. בחשכה שעטפה את אירופה, ארץ-ישראל היתה להם למגדלור, אולם המגדלור התרחק והתרחק, וסופת מלחמת העולם השנייה קרבה ובאה. בריטניה, שהוכיחה גבורה ואומץ לב כאשר התייצבה, תחילה בודדה, מול גרמניה הנאצית, היתה אותה בריטניה שהכבידה יד עלינו, על העלייה לארץ-ישראל. לצער כולנו, התקופה שלאחר המלחמה, שבמהלכה מנעה בריטניה מניצולי השואה לעגון בחופי הארץ, הותירה בבשרנו צלקות –שעם הקמת המדינה נמחו ואינן. אתם ואנחנו פתחנו דף חדש. אדוני ראש ממשלת בריטניה, אני רוצה לספר לך בהזדמנות הזאת שכמעט כל ראשי המחתרות שפעלו נגד השלטון הבריטי היו לימים מנהיגי מדינת ישראל, ובהם גם ראשי ממשלותיה: איש ה"הגנה" דוד בן-גוריון, מפקד האצ"ל מנחם בגין, יצחק שמיר ממפקדי הלח"י, ויש עוד רבים אחרים. למיטב הערכתי, על דעת לוחמי המחתרות כולם, לארגוניהם ולפלגיהם, אני אומרת לך היום: העבר הוא לספרי ההיסטוריה. היום אנו שותפים. פנינו לעתיד יפה, לפריחה ולשגשוג של שתי מדינותינו. והנה, אדוני ראש ממשלת בריטניה, אני מבקשת להסב את תשומת לבך – שלך ושל חבריך – שבהגדה של פסח, שאנחנו חוזרים וקוראים בה מאות בשנים, אנחנו אומרים: "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו". לא ייאמן. 63 שנים בלבד אחרי השואה הנוראה, שבה איבד העם היהודי שליש מבניו, שוב אנו עומדים בפני איום השמדה. אירן, שאין לה שום סכסוך אתנו, בונה בימים אלה מתקנים גרעיניים ומכריזה בראש חוצות על כוונתה להשמיד אותנו, את ביתם של פליטי השואה ממלחמת העולם השנייה. אדוני ראש הממשלה, אני מבקשת לומר לך כי ראש החץ הגרעיני האירני מכוון לא רק כלפי ישראל, אלא כלפי המערב כולו. כן, גם כלפי בריטניה. מנהיגיה המופקרים של אירן מסיתים לרצח עם, והם בשלבים האחרונים של ייצור נשק גרעיני. אני יודעת שרבים בעולם, גם בבריטניה, מנסים להרגיע שהשואה לא תחזור, ואני נזכרת כי באחת האנדרטאות לזכר הנספים בשואה בפולין חקוקות המלים: "יהי אסוננו אות אזהרה לכם". אדוני ראש הממשלה, בריטניה, שידעה להתייצב במלחמת העולם השנייה מול משטר שרצה בחיסולה, חייבת להתייצב באומץ לב, עם מדינות אירופה האחרות, מול רוחות הרצח הנושבות מאירן. אדוני, בבואנו לכונן את הדמוקרטיה שלנו, המורשת המפוארת שלכם, של "אם הפרלמנטים", שימשה לנו מקור השראה. קווי דמיון רבים קושרים את שני הפרלמנטים – זה שלנו וזה שלכם; לכם וגם לנו אין חוקה כתובה; רבים מהחוקים, מהתקנות ומהנהלים שלנו – מקורם ועיגונם עדיין בחוקים ובמסורת הבריטית. דפוסי המשטר הדמוקרטי בישראל מושתתים במידה רבה על הבסיס המוצק שהותירו כאן הבריטים. אני גם רוצה לספר לך, אדוני, כי אנחנו צופים בקנאה בהסדר השלום שהושג בצפון-אירלנד; שמתם קץ לדם, לסבל ולדמע שנמשכו דורות רבים. ואני שואלת: הנס שהתרחש אצלכם, מדוע לא יחזור גם פה? די לנו במלחמות. די לנו בדם שנשפך. אדוני, במסעותיך ובפגישותיך עם מנהיגי העולם הערבי, אני מבקשת שתביא לידיעתם כי הם ימצאו אותנו מוכנים לשאת ולתת עמם. ואולם, באלימות הם לא ישיגו דבר. בהידברות עמנו אפשר לדבר על הכול. אני יודעת, מטרתן של כל ממשלות ישראל היא להגיע לשלום עם כל שכנותיה. זו תקוותנו. זו אמונתנו. ואני רוצה לסיים בברכה מקטע של תפילה עתיקת יומין, שמתמצתת את החלום שלנו: "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן".  © כל הזכויות שמורות, 2008, מדינת ישראל נשמח לקבל את הערותיכם והצעותיכם לכתובת: feedback@knesset.gov.il |
|