הישיבה העשרים-ושלוש של הכנסת השלוש-עשרה
יום רביעי, ט"ו בחשוון התשנ"ג (‎11 בנובמבר ‎1992)
ירושלים, הכנסת, שעה ‎01:11
יא. הצעות לסדר-היום
עיריית באר-שבע



היו"ר ר' אדרי:
-------------
אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום - עיריית באר-שבע, מס' ‎290 ו-‎300, של חברי הכנסת אפרים גור ופנחס בדש. ראשון הנואמים, חבר הכנסת אפרים גור, בבקשה.

אפרים גור (הליכוד):
------------------
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, תמורות ותהפוכות רבות היו מנת חלקה של הבירה והפנינה של הנגב, של באר-שבע, מאז היווסדה. הזדמנויות רבות של פריצת הדרך, של תנופות בנייה ופיתוח נקרו על דרכה של העיר הזאת, המשמשת עיר מחוז ונותנת שירותים ממלכתיים ומוניציפליים ליותר מ-‎300000 תושבי הנגב.

לדאבון לב כולנו, כמעט כל ההזדמנויות הללו הוחמצו משום הפער התהומי בין הכרזותיהם של אבות היישוב וראשי המדינה, הרואות ביישוב הנגב ובאכלוסו יעד לאומי, התיישבותי וביטחוני ממדרגה ראשונה, לבין חוסר המעש ואוזלת היד בהשגת האתגר הזה.

אני חושש מאוד, שאם גם הפעם לא תנצל הממשלה את גלי העלייה הגדולים כמנוף ליישוב, לאכלוס, לפיתוח ולחיזוק באר-שבע והנגב, תוחמץ שוב הזדמנות היסטורית בלתי חוזרת, דבר שיהיה בבחינת בכייה לדורות ובלתי נסלח מבחינת כל אלה אשר היו מופקדים, היו יכולים, ולא עשו למימוש חזון לאומי זה.

אדוני היושב-ראש, על כתפי עיריית באר-שבע רובצים גירעונות וחובות כבדים ביותר, אשר מכבידים על הנהלתה לנהל את העיר, לספק לתושביה את השירותים המוניציפליים, את שירותי הרווחה, החינוך והקליטה, ואת איכות החיים הטובה, כפי שמקבלים אותה תושבי ערים אחרות במדינה.

כ-‎80% מחובותיה של העירייה הם ירושה שקיבלו ראשיה הנוכחיים מאלה שקדמו להם, והיתר נעוצים בסיבות ובגורמים שמקצתם אביא להלן: בעשור האחרון, בין השנים ‎1980
ל-‎1990 נתחלפו כ-‎90% מאוכלוסי באר-שבע - כ-‎55000 איש עזבו אותה וכ-‎35000 נכנסו אליה. העיר ננטשה בשנים אלה על-ידי צעירים ומשפחות חזקות והיא קלטה משפחות מהדרום, מדימונה, מאופקים, מירוחם, מנתיבות ומיישובי הדרום האחרים.

תהליכים דמוגרפיים אלה, שאין להם אח ורע בשום מקום אחר בארץ, ערערו את שיווי המשקל העירוני, זעזעו את כל המסגרות העירוניות, הביאו להורדת רמת החיים, להגדלת אוכלוסיות רווחה - קשישים, משפחות ברוכות ילדים, מקבלי קצבאות למיניהן, מובטלים ועוד - והביאו באורח ישיר ומיידי להקטנה בהכנסותיה של עיריית באר-שבע ולהגדלת תלותה במשרדי הממשלה השונים.

אוכלוסיית באר-שבע צמחה לשמחת כולנו בשלוש השנים האחרונות מ-‎113000
לכ-‎140000 נפש גידול של כ-‎20%. לבאר-שבע הגיעו קרוב ל-‎25000 עולים חדשים.

כל מי שביקר בשנים אלה בבאר-שבע ראה והתפעל מתנופת הבנייה והפיתוח האדירה, מצמיחת שכונות חדשות, כבישים חדשים, מהקמת מוסדות חינוך ותרבות, ומציאות מרנינה זאת נטעה בלב כולנו את התקווה, שהעיר עולה סוף-סוף על דרך המלך, והנה, סוף-סוף חזונם וחלומם של גדולי האומה, ובראשם דוד בן-גוריון, זיכרונו לברכה, מתגשם. ומה שקרה בפועל: באה הממשלה הנוכחית ובמקום ליתן, במסגרת סדר העדיפויות הלאומי שהכריזה עליו, עדיפות לבאר-שבע ולנגב כולו, היא הפסיקה וביטלה את בנייתן של
‎11000 יחידות דיור גרמה לפיטוריהם ולהכנסתם למעגל המובטלים של כ-‎1000
מועסקים, ועל-ידי זה גדעה במו-ידיה את כל התקוות והחלומות שהחלו לפעום בלב ראשיה ותושביה של העיר הזאת.

העולים אשר יכלו להביא פריצת דרך וברכה לעיר כולה, בהיותם מובטלים, ועקב ריבוי אוכלוסיות נזקקות ומשפחות חד-הוריות ביניהם, הפכו, לצער כולנו, נטל נוסף על תקציבה של עיריית באר-שבע. מה שממחיש יותר מכול את האמור לעיל הוא העובדה, שמאז הגיעו גלי העלייה המבורכים גדל מספר תיקי הרווחה - דהיינו, מספר משפחות הסעד בעיריית באר-שבע - מ-‎000,5 ל-‎770,7, גידול של יותר מ-‎50%. גם בסקירה השנתית של המוסד לביטוח לאומי עולה שבאר-שבע, שהיא העיר מספר ארבע בישראל, עיר בירה ומחוז, נמצאת, לצער כולנו, במקום הרביעי במספר הנפשות החיות מתחת לקו העוני.

סיבה נוספת נעוצה בהיות העיר באר-שבע פרוסה על אחד משטחי השיפוט הגדולים ביותר במדינה על כ-‎54000 דונם. חלק ניכר מהתשתיות הפיסיות שלה נבנו בשנות ה-‎50
וה-‎60, והזדקקותן לתיקונים ולשיפוצים בתדירות גבוהה מחייבת השקעות כספיות גבוהות ביותר.

מצוקות אלה ואחרות, שלא את כולן אמנה כאן, הביאו למצבה הכספי הקשה של העירייה, מצב שאינו מאפשר מתן שירותים נאותים ופוגע אנושות בעיקר באוכלוסיות רווחה, בקשישים, במשפחות ברוכות ילדים, בעולים חדשים ועוד.

לנוכח המצב האמור ולאחר מגעים ממושכים עם משרדי הפנים והאוצר חתמה עיריית באר-שבע על תוכנית הבראה קשה וכואבת, תוכנית המדברת על צמצום והתייעלות מערכותיה הפנימיות באופן שיביאו, מחד גיסא, לקיצוץ ניכר בהוצאותיה, ומאידך גיסא, לגידול בהכנסותיה. תוכנית הבראה זו נועדה לפתור את בעיית מסגרת התקציב השוטף של עיריית באר-שבע, הגירעון המצטבר לדצמבר ‎1991 והגירעון הנוסף שייווצר במהלך שנת ‎1992 ועד ליישומה של תוכנית ההבראה.

בהתאם לתוכנית החלה עיריית באר-שבע בקיצוצים מעמיקים בעירייה, לרבות פיטורי עובדים, ניוד עובדים וצמצומים בהיקפים ניכרים בפעילות העירייה. העירייה, מצדה, נכונה לצמצום השירותים, להפסקת השירותים לאתר נחל-בקע, לצמצום היקף שירותי הניקיון בשכונות העיר, להורדת רמת הפיקוח העירוני ועוד, אולם אין בכל אלה - והם, כמובן, צעדים כואבים ופוגעים באוכלוסייה - כדי לאפשר את תפקודה של העירייה, והיא זקוקה למענקים או לאשראי מהבנקים, מייד, כפי שנגזר מתוכנית ההבראה שעליה חתמה.

העירייה, על אף כל מאמציה - והיא עשתה מאמצים רבים - להגיע להסכם עם הבנקים לקבלת האשראי הדרוש לה, מתקשה לעשות זאת ללא סיוע משרדי הפנים והאוצר, וכתוצאה מכך היא עלולה לעמוד פעם נוספת בפני מצב שבו לא תוכל לשלם משכורות לעובדיה, ומובן שלא תוכל לספק את השירותים המוניציפליים. אשראי זה, שהעירייה זקוקה לו והוא מעוגן בהסכם ההבראה, יוחזר על-ידי העירייה באמצעות מבצע גביית יתרות פיגורים מחייבים לעירייה, ממכירת נכסים ומהלוואה לפירעון מוכר לזמן ארוך. אולם כדי שתוכל לעשות כן היא זקוקה לעזרת משרד הפנים והאוצר לשם קבלת המענק והאשראי המבוקש מהבנקים.

בשיחתי עם ראש עיריית באר-שבע, הנוכח כאן באולם, עלה שכבוד שר הפנים סייע רבות ומוסיף לסייע רבות לאיזון תקציבה של עיריית באר-שבע, ובהזדמנות זאת אני קורא כאן לכבוד שר הפנים: המתחיל במצווה אומרים לו - גמור, אומרים לו - סיים.

אדוני היושב-ראש, אם לא יינקטו צעדים מיידיים לסייע לבאר-שבע, יהיו לכך, חלילה, תוצאות לאומיות וחברתיות מרחיקות לכת וקשות ביותר. אוכלוסיית באר-שבע, שלא תקבל שירותים שהיא זכאית להם לא פחות מתושבי ערים אחרות במדינת ישראל, אולי אף יותר בשל חלוציותם, בשל העובדה שבתנאים פחות טובים הם מתגוררים באזור מדבר, תאבד תקווה ותעזוב את באר-שבע, והעולים החדשים שהגיעו בשנים האחרונות, לשמחת כולנו, ייקחו דוגמה מהם ואף הם יהגרו למרכז הארץ, עם כל ההשלכות החמורות שיש לעניין הזה.

לכן, בהזדמנות זאת אני קורא לכבוד שר הפנים, לשר האוצר ולשרים אחרים אשר נמצאים בקשרי עבודה עם העיריות בכלל ועם עיריית באר-שבע במיוחד, להמשיך ולסייע ככל האפשר כדי שהעיר באר-שבע לא תקרוס ותמשיך להתקיים. תודה.

היו"ר ר' אדרי:
-------------
תודה לחבר הכנסת אפרים גור. אני מזמין את חבר הכנסת פנחס בדש. בבקשה.

פנחס בדש (צומת):
---------------
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת גור מיצה את מירב הנתונים, שכן נתוניו אינם שונים מנתוני.

יושב כאן אתנו, ביציע, ראש עיריית באר-שבע, מר יצחק רגר, שבימים אלה נאלץ שוב לכתת רגליו בניסיון נואש למצוא פתרון מיידי עבור עירו באר-שבע, שהיא, כידוע, בירת הנגב. לא הייתי מעלה את ההצעה הדחופה לסדר-היום אלמלא נתקעה תוכנית ההבראה שלו בדרך, ועל זה אני רוצה לדבר. היום החלטתי להעלות בדחיפות מעל דוכן זה את נושא מצבה הכספי והחברתי הקשה של העיר, וזאת לאחר שלושה חודשי מעקב מקרוב אחר הניסיון להביא לעיר תוכנית הבראה, ועד לרגע זה ללא הצלחה.

באר-שבע היא בעצם עיר מחוז, היא משרתת אוכלוסייה של כ-‎000,300 תושבים, בכלל זה "תושבי הלוויין", ואני חייב לציין כתושב הנגב, כיליד הנגב, כאחד שחי וגדל ולמד וכל הזמן נמצא בנגב, שלאורך כל התקופה הזאת, במשך כל השנים, היתה התעלמות מוחלטת של כל הממשלות מנושא באר-שבע והנגב ואפשר היה לחוש שכמעט לא הגיעו ביקורים ממלכתיים לנגב.

גם מבחינת השקעת המשאבים הכספיים ויצירת עורף תעשייתי על-ידי עידוד משקיעים לא נעשה דבר במשך התקופה הזאת, ולאו דווקא על-ידי הליכוד או העבודה; לאורך כל התקופה היתה התעלמות. לאחרונה, בממשלה הזאת, אומנם מרגישים מעין תזוזה לכיוון הנגב, ואני מקווה שאכן כך זה יהיה.

כל האווירה המזלזלת הזאת של המוסדות הממשלתיים הקרינה אווירה עכורה ויצרה תדמית לנגב ולבאר-שבע בפרט. אני זוכר שהחברים שלי היו אומרים תמיד: אנחנו לא עוברים את קסטינה בלי צו של מילואים. זו התדמית שנוצרה, שבאר-שבע היא מקום שכוח אל. הגיע הזמן, פשוט, לשנות את התדמית הזאת.

הממשלה הזו צריכה להבין, שאם העיר תופקר ולא יימצא לה פתרון מתמשך ברמה הלאומית, שיביא לתפקוד נורמלי, ככל עיר בישראל, תביא קריסה זו להתמוטטות מיידית וכוללת של כל ערי הלוויין ויישובי הלוויין המחוברים לבירת הנגב.

יש להבין את הבעיות המיוחדות של עיר זו וללמוד את הנתונים הקשים ואת העובדות המדויקות, כדי להבין מדוע הגיעה העיר למצבה הנוכחי.

בעצם נקבעה תוכנית הבראה, והייתי קצת שותף לכל המהלכים האלה. שר הפנים נמצא כאן, והוא באמת עזר לעיר. היא קיבלה ‎32 מיליון שקל מענק שוטף, כל שנה, דבר שלא היה קודם. במקביל אושר לה במסגרת תוכנית ההבראה, שהיא תיקח הלוואה של ‎55 מיליון שקל, המתחלקים כך: ‎15 מיליון שקל ל-‎15 שנה, ‎20 מיליון שקל הלוואת גישור מהבנקים, עד שהעירייה תגבה את החובות השוטפים שהצטברו, ו-‎20 מיליון שקל הם מימוש נכסים.

יפה, זו תוכנית מקובלת גם על ראש העיר וגם על כל הגופים, אבל מה שקרה בפועל הוא: יש תוכנית הבראה, אבל אי-אפשר לבצע אותה. העירייה לא מסוגלת לקבל את הכסף הזה מהבנקים, כי הבנקים לא מוכנים לתת כספים לעירייה שמצבה הכספי קשה בלי ביטחונות. וזו הנקודה. אם משרד האוצר ומשרד הפנים החליטו על תוכנית הבראה, שפירושה בסופו של דבר קבלת כסף, פיסית, למימון שוטף, והעירייה לא יכולה לבצע את זה בגלל בעיה של ביטחונות, צריך למצוא פתרון, לתת ביטחונות לעירייה כדי לקבל את הכספים, אחרת היא אינה מסוגלת להמשיך לתפקד.

אנחנו יודעים - ולא אחזור על הנתונים שהביא חבר הכנסת גור - שהעיר צמחה בשלוש השנים האחרונות, והיא לקחה חלק גדול מאוד בקליטת העלייה, ואכן אוכלוסייתה גדלה ב-‎25% בקירוב. אני חושב שהיא העיר שקלטה הכי הרבה עלייה באחוזים ביחס לאוכלוסייה לפחות בין שלוש או ארבע הערים הגדולות בארץ. היא קלטה כ-‎25000
עולים, וזה היה עומס כבד מדי.

העירייה הזו היא הראשונה שהתנדבה להקים שכונת קרוונים. רשויות רבות התנגדו, והיא התנדבה. הם קיבלו את זה באהבה וברצון וראו את זה כמנוף לפיתוח העיר, להגדלת האוכלוסייה בעיר, ובסך הכול האוכלוסייה הזאת, שהגיעה היום בעלייה הזו, היא אוכלוסייה טובה, משכילה, והם ראו את זה כמנוף, לקחו את האתגר עליהם, ושכונת הקרוונים בבאר-שבע, בנחל-בקע, נחשבת לשכונה מטופחת שהיו לה משאבים ושירותים טובים.

מה שקרה בפועל הוא, שהעירייה בעצם לא קיבלה את המשאבים המגיעים לה כתוצאה מקליטה גדולה זו. המענקים או הכספים שהגיעו הם באמת לעג לרש. הם לא הצליחו להעמיד אותה על הרגליים. לא רק זה, אלא גם מה שהגיע - הגיע באיחור, וזה הקשה מאוד על העיר לתפקד.

בל נשכח שבמקביל יש בעיר הזו אוכלוסייה קשת יום. כ-‎14% מתושבי באר-שבע מוגדרים לפי הקריטריונים כעניים - ‎14%. אני חושב שכ-‎40% מהתושבים - ראש העיר גם הוא נמצא פה - כמעט אינם מסוגלים לשלם היום ארנונה, מסי עירייה; אפילו לא גומרים את החודש, קשה להם. הנתונים האלה הביאו למצב כזה, שהכנסות העירייה אינן עונות על ההוצאות, והיא לא מסוגלת לעמוד בזה.

באר-שבע היא עיר מיוחדת, היא רחוקה מהמרכז, היא בנגב, היא משרתת בעצם את כל יישובי הלוויין. הם ניזונים מהעיר הזאת, ותושביהם לא גרים בה ולא משלמים, בכלל זה עומר. זו המציאות, והיא צריכה תקציב ומענק מיוחד, היא צריכה התייחסות שונה מערים אחרות בישראל.

יש בעיר הזאת כ-‎000,7 דורשי עבודה - ‎000,7 איש, וזה מתבטא בבעיות רווחה קשות ביותר. אי-אפשר להתעלם מהדברים האלה לאורך כל הדרך.

צריך גם לזכור, שהעיר הזו קיבלה ירושה כבדה מאוד. הנהלת העירייה, ומר רגר בראשה, קיבלה עיר עם חוב של ‎200 מיליון שקל, בערכים של היום, וזה אומר: כל שנה ב-‎1 בינואר העירייה כבר חייבת על השוטף ‎20 מיליון שקל, ריבית וקרן, עוד לפני שהתחילה השנה. זו מעמסה כבדה מאוד, שמקשה על העיר לתפקד, וצריך להביא את זה בחשבון.

לסיום, אני חושב שמשרד הפנים ומשרד האוצר - ושר הפנים נמצא כאן - צריכים לתת את הפתרון המיידי לקבלת ההלוואה או הביטחונות, ואני יודע ששר האוצר מתנגד למתן ביטחונות לעיר. זה תקדים, אבל זה תקדים לעיר שבה אין ברירה ואין מנוס, והפתרון צריך להיות ברמה הלאומית. מה שצריך לעשות כאן זה פשוט לזכור לעיר האבות את חסד אבותיה ולתת פתרון מיידי לבעיה. תודה.


היו"ר ר' אדרי:
-------------
תודה לחבר הכנסת פנחס בדש. ישיב שר הפנים. אדוני שר הפנים, בבקשה.

שר הפנים א' דרעי:
----------------
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אין זו הפעם הראשונה שהנושא של באר-שבע עולה כאן במליאה ובוועדות הכנסת, גם בדיון שהתקיים בוועדת הכספים של הכנסת. חבר הכנסת סילבן שלום העלה את הנושא, וגם חבר הכנסת בדש.

אני לא חושב שדיון בפתרון אמיתי אפשר לקיים מעל דוכן הכנסת. אני מבין שהמטרה של העלאת ההצעות לסדר-היום היא להביא את הנושא לתודעה הציבורית ולתודעת הכנסת. היות שהמטרה המתבקשת גם ברורה, שהנושא יידון בצורה רצינית בוועדת הפנים של הכנסת, אני אומר מראש שאני מציע להעביר את ההצעות הללו לדיון בוועדת הפנים של הכנסת.

לשיקולו של היושב-ראש, היות שוועדת הכספים של הכנסת דנה בימים אלה בתקציב המדינה, אולי היה כדאי שלנושא הזה של באר-שבע, שכבר נדון פעמים מספר, תקום ועדה משותפת של ועדת הכספים וועדת הפנים; זה לשיקולו של היושב-ראש.

הייתי אומר לחבר הכנסת פיני בדש, שאולי כדאי שהיושב-ראש, חבר הכנסת יהושע מצא, יבדוק - בגלל מסירותו של חבר הכנסת בדש לנושא - אפשרות לחבר את עומר, את להבים, את מיתר, לבאר-שבע, אולי זה יחזק יותר את באר-שבע.

פנחס בדש (צומת):
---------------
- - -

שר הפנים א' דרעי:
----------------
אני מציע את זה לשיקול דעתכם. תודה רבה.

היו"ר ר' אדרי:
-------------
תודה לשר הפנים. האם חברי הכנסת גור ובדש מסכימים להעביר את ההצעות לסדר-היום לוועדה משותפת?

אפרים גור (הליכוד):
------------------
מסכימים.

היו"ר ר' אדרי:
-------------
אדוני השר, הצעת ועדה משותפת או ועדת הפנים?

שר הפנים א' דרעי:
----------------
אני השארתי את זה לשיקול דעתו של היושב-ראש.

היו"ר ר' אדרי:
-------------
היושב-ראש? לפי התקנון אין לו מעמד כאן במקרה זה, אבל אני מוכן לשמוע את דעתו של יושב-ראש ועדת הפנים.

יהושע מצא (הליכוד):
------------------
ברגע שזה יועבר לוועדת הפנים, אשמח לפנות ליושב-ראש ועדת הכספים ולבקש ממנו שיהיה דיון משותף של הוועדה שיש אצלו לנושאים מוניציפליים ושל ועדת הפנים, בהסכמתו של יושב-ראש ועדת הכספים.

היו"ר ר' אדרי:
-------------
יש הצעה אחרת לחבר הכנסת סילבן שלום?

סילבן שלום (הליכוד):
-------------------
יש היום בוועדת הכספים ועדת משנה העוסקת בעניין של באר-שבע. יש שלושה-ארבעה חברי כנסת בוועדת הכספים שדנים בעניין של באר-שבע. אולי אפשר לצרף אותם לאותו דיון.

יהושע מצא (הליכוד):
------------------
זה מה שאמרתי, אדוני היושב-ראש - ברגע שזה יעבור לוועדת הפנים. כבר היתה לי שיחה עם יושב-ראש ועדת הכספים, שלא תהיינה כפילויות בנושאים מוניציפליים. בנושא הזה כשלעצמו אזמן בחפץ לב, מתוך הסכמה עם יושב-ראש ועדת הכספים, אותה ועדת משנה של ועדת הכספים לדיון בוועדת הפנים, כדי שנשב יחד.

היו"ר ר' אדרי:
-------------
תודה לך, אדוני. אדוני שר הפנים, אתה מסכים? אני מבין שחברי הכנסת גור ובדש מסכימים.

פנחס בדש (צומת):
---------------
מסכימים.

היו"ר ר' אדרי:
-------------
ההצעה היא להעביר את ההצעות לסדר-היום לוועדת הפנים של הכנסת. ההצבעה החלה.

הצבעה מס' ‎6

בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה - ‎10
נגד - אין
נמנעים - אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים ואיכות הסביבה נתקבלה.

היו"ר ר' אדרי:
-------------
חברי הכנסת, בעד - ‎10, נגד - אין, נמנעים - אין. הנושא עובר לוועדת הפנים של הכנסת.