תקציר
תפקידה העיקרי של הכנסת כרשות המחוקקת הוא לחוקק חוקים. יוזמת חקיקה יכולה לבוא
מטעם הממשלה, מטעם חברי כנסת יחידים (חקיקה פרטית) או מטעם ועדות הכנסת. הצעת חוק
יכולה להיות הצעה לחוק חדש, או הצעה לתיקון או ביטול חוק קיים. כל קריאה של חוק
מתקבלת או שאינה מתקבלת בהצבעת הנוכחים במליאה.
הצעות חוק ממשלתיות
הצעת חוק ממשלתית מוגשת ליושב-ראש הכנסת על-ידי
השר הנוגע לעניין, והיושב-ראש מניחה על שולחן הכנסת. בדיון מביא השר, או סגן שר
במשרדו, את דברי ההסבר לחוק. בתום הדיון בקריאה ראשונה יכולה המליאה להחליט לדחות
את הצעת החוק או להעבירה לוועדה להכנתה לקריאה שניה. הוועדה שנקבע שתטפל בהצעת
החוק רשאית להציע בה תיקונים ככל שייראה לה, ובלבד שתיקונים אלו לא יחרגו מגדר
נושא הצעת החוק. באישור ועדת הכנסת
הוועדה יכולה למזג הצעות חוק, או לפצל הצעת חוק לשתי הצעות או יותר. משסיימה
הוועדה את עבודתה, היא מחזירה את הצעת החוק למליאה לקריאה שנייה ושלישית. את הדיון
בקריאה השנייה פותח יושב-ראש הוועדה שטיפלה בה, או חבר בוועדה. ההצבעה בקריאה
שנייה נערכת סעיף סעיף. בשלב זה ניתן להחזיר את החוק לוועדה, אם יש צורך לנסח
הסתייגויות שהתקבלו בקריאה שנייה, או להעמידו מייד להצבעה בקריאה שלישית. עד לקבלת
חוק בקריאה שלישית רשאית הממשלה למשוך את החוק.
הצעות חוק מטעם חברי הכנסת
הצעת חוק מטעם חבר או חברי הכנסת, מוגשת ליושב-ראש הכנסת על-ידי המציע(ים).
היושב-ראש וסגניו מחליטים אם לאשר את הנחת הההצעה על סדר יומה של הכנסת. הצעת חוק,
שהיא גזענית במהותה או שוללת את קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי, לא
תאושר. הצעה שאושרה עוברת
למליאה לקריאה מוקדמת, וזו יכולה להסירה מסדר-יומה או להעבירה לוועדה שתכין אותה
לקריאה ראשונה. החל משלב הקריאה הראשונה תהליך החקיקה דומה לזה של חקיקה ממשלתית.
ניתן למשוך הצעת חוק פרטית עד גמר הדיון בוועדה לאחר הקריאה הראשונה. בתחילת כל
מושב של הכנסת נקבע כמה הצעות חוק מטעם חברי הכנסת וכמה הצעות לסדר רשאית כל סיעה
להציע במהלך המושב.
נתונים לגבי הצעות חוק מטעם חברי הכנסת
מהכנסת האחת-עשרה מספר הצעות החוק מטעם חברי הכנסת יותר מהכפיל את עצמו בכל שנה,
אם כי אחוז הצעות החוק מטעם חברי הכנסת שהתקבלו מבין אלה שהונחו על שולחן הכנסת
הולך וקטן, ומספר "הצהרות החוק" הולך וגדל. בכנסת השלישית התקבלו 38.3% מהצעות
החוק הפרטיות שהונחו (18 מתוך 47); בכנסת האחת-עשרה התקבלו 10.3% מההצעות שהונחו
ו-26.6% מההצעות שהגיעו לשלב של קריאה מוקדמת (74 מתוך 721 שהונחו ו-278 שהגיעו
לקריאה מוקדמת); בכנסת השתים-עשרה התקבלו 8.8% מאלה שהונחו ו-24.1% מאלה שהגיעו
לקריאה מקדימה (129 מתוך 1,473 שהונחו ו-535 שהגיעו לקריאה מקדימה); ובכנסת
השלוש-עשרה התקבלו 6.7% מאלו שהונחו ו-20.7% מאלו שהגיעו לקריאה מקדימה (245 מתוך
3,629 שהונחו ו-1,187 שהגיעו לקריאה מקדימה). לעומת זאת אחוז החקיקה הפרטית מכלל
החקיקה הולך וגדל. אם בכנסת ה-3 רק 6.2% מהחוקים שהתקבלו היו חוקים פרטיים (18
מתוך 292), בכנסת ה-11 25.2% היו חוקים פרטיים (74 מתוך 294), בכנסת ה-12 40.6%
(129 מתוך 318), ובכנסת ה-13 51.8% (245 מתוך 473).
הצעות חוק של ועדות
הצעת חוק של ועדה דינה כדין הצעת חוק ממשלתית. שלא כהצעות חוק ממשלתיות ופרטיות
הצעות אלו יכולות לעסוק רק בנושאים הבאים: חוקי-יסוד וחוקים שעניינם הכנסת, בחירות
לכנסת, חברי כנסת, או מבקר המדינה.
חקיקת חוקי-יסוד
תהליך החקיקה של חוקי-היסוד אינו שונה מתהליך החקיקה של חוק רגיל. אף על פי ש"הצעת
הררי" משנת 1950 הטילה על ועדת החוקה, חוק ומשפט את תפקיד הכנת
חוקת המדינה, רוב חוקי-היסוד הוגשו לכנסת כהצעות חוק ממשלתיות. רק
חוק-יסוד: הכנסת הוצע על-ידי ועדת החוקה חוק ומשפט.
חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, חוק-יסוד:
חופש העיסוק וחוק-יסוד: הממשלה
שנחקק ב-1992, היו יוזמות של חברי הכנסת.
|
