זכויותיהם וחובותיהם של חברי הכנסת מוגדרות בחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א–1951, הקובע, בין היתר, כי לחברי הכנסת עומדת חסינות במילוי תפקידם. זוהי חסינות מהותית, הפוטרת את חבר הכנסת מאחריות פלילית או אזרחית בשל פעילות שביצע בעת מילוי תפקידו או למען מילוי תפקידו. החוק גם קובע כי חבר הכנסת פטור ממתן עדות על דבר שנודע לו עקב מילוי תפקידו כחבר הכנסת.

לחבר הכנסת יש גם חסינות דיונית, שהיא חסינות הפוטרת אותו מאחריות פלילית בשל עבירות שעבר שלא במילוי תפקידו כחבר הכנסת ואף בשל עבירות שעבר לפני תחילת כהונתו בכנסת. בעבר, לשם הסרת החסינות הדיונית נדרש היועץ המשפטי לממשלה להגיש לוועדת הכנסת בקשה להסיר את חסינותו של חבר הכנסת, ואם החליטה ועדת הכנסת להסיר את החסינות, עברה ההחלטה לאישור סופי במליאת הכנסת. בשנת 2005 אישרה הכנסת תיקון לחוק, ונקבע כי היועץ המשפטי לממשלה יהיה רשאי להגיש כתב-אישום נגד חבר הכנסת בלי לבקש את הסרת חסינותו הדיונית, והכנסת, אם ביקש זאת חבר הכנסת שהוגש נגדו כתב-האישום, תוכל לקבוע כי יש לו חסינות: קודם תינתן החלטה בוועדת הכנסת, ואישורה הסופי יהיה במליאה.

לחבר הכנסת יש גם חסינות בפני חיפוש, חסינות בפני האזנת סתר וחסינות בפני מעצר; הסרתן נעשית בתנאים הקבועים בחוק.

החוק מגדיר זכויות נוספות של חבר הכנסת, ובהן הזכות לחופש התנועה בתחום המדינה ללא הגבלות, הזכות ליציאה לחוץ-לארץ וכן זכותו של חבר הכנסת להשתתפות המדינה בהוצאותיו המשפטיות שנגרמו בשל הליך משפטי הנוגע למעשה שעשה במסגרת מילוי תפקידו כחבר הכנסת.

חבר הכנסת זכאי, בהתאם להחלטות ועדת הכנסת, לקבל שירותי תקשורת ועיתונים ולפטור מתשלום עבור משלוח דברי דואר. חבר הכנסת זכאי לקבל חינם את פרסומי הממשלה.

לחבר הכנסת אסור לעסוק בעיסוק נוסף למעט עיסוק בהתנדבות וללא תמורה. כמו כן, נאסר על חבר הכנסת לכהן כנבחר בגוף ציבורי. חבר הכנסת נדרש להגיש הצהרת הון, כפי שקובעים כללי האתיקה לחברי הכנסת.

ועדת האתיקה של הכנסת פועלת מכוח חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א–1951. הוועדה מוסמכת לשפוט את חברי הכנסת בשל הפרת כללי האתיקה של הכנסת, בשל עיסוק חבר הכנסת בעיסוק נוסף שלא כדין או בשל כהונתו כנבחר בגוף ציבורי.

כללי האתיקה מחייבים את חבר הכנסת להקדיש למילוי תפקידו את כל הזמן הדרוש לכך, לשמור על כבוד הכנסת וכבוד חבריה, לנהוג בדרך ההולמת את מעמדו ואת חובותיו כחבר הכנסת ולהימנע משימוש בלתי ראוי בחסינויותיו. כללי האתיקה אוסרים על חבר הכנסת לקבל הנאה חומרית בעד מעשה שעשה בתפקידו או במעמדו כחבר הכנסת ולפעול תוך ניגוד עניינים בין תפקידו כחבר הכנסת לבין עניינו האישי.

מתוקף סמכותה ועדת האתיקה רשאית להטיל על חבר הכנסת סנקציות שונות: הערה, אזהרה, נזיפה ונזיפה חמורה. כמו כן, היא רשאית לקבוע סנקציות אשר לפעילותו של חבר הכנסת, כגון הרחקה מישיבות הכנסת לתקופה שאינה עולה על חצי שנה, שלילת רשות דיבור במליאה או בוועדות הכנסת ל-10 ישיבות ואיסור הגשת הצעות חוק והצעות לסדר-היום. ואולם, ועדת האתיקה אינה רשאית להגביל את זכות ההצבעה של חבר הכנסת.

בשל היעדרויות מרובות מישיבות הכנסת ללא הצדקה סבירה, או בשל עיסוקו בעיסוק נוסף שלא כדין, או בשל כהונתו כנבחר בגוף ציבורי רשאית ועדת האתיקה גם לשלול מחבר הכנסת שכר ותשלומים.

במהלך ישיבות הכנסת חברי הכנסת חייבים לציית להוראות יושב-ראש הישיבה.