הישיבה המאתיים-ושלוש-עשרה של הכנסת השלוש-עשרה
יום שני, כ"ח באייר התשנ"ד (‎9 במאי ‎1994)
ירושלים, הכנסת, שעה ‎02:16
( "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' מ"ב, עמ' ‎7667; מושב שלישי, חוב' כ"א, עמ'

> .‎4959


היו"ר ש' וייס:
-------------
חברי הכנסת, אנחנו מציינים היום מלאות ‎49 שנים לסיום מלחמת העולם השנייה.
אנחנו נקיים דיון קצר בנושא, אחרי שנקדיש את ראשיתה של הישיבה לדיון על ירושלים, לסמליה, לאיכויותיה, למשמעויותיה, למעמדה, וכל אשר נחפוץ. היום יום ירושלים.
חגגנו היום בכנסת עם אלפי ילדים רכים מגני-ילדים. זאת מסורת שהתחלנו בה בשנה שעברה ביוזמתה של חברת הכנסת דליה איציק. אני שמח על שראש עיריית ירושלים הנוכחי, אהוד אולמרט, אימץ את המסורת, והמשכנו בה. ניתן לזה ביטוי בכל מיני צורות. אחד הביטויים הציבוריים החשובים הוא הדיון כאן.

מכיוון שכבר לפני חודשים אחדים העלו חבר הכנסת יהושע מצא, ומאוחר יותר חברת הכנסת דליה איציק, את הנושא לדיון כאן, והיתה החלטה לקיים דיון במליאה, אנחנו מרכזים את שתי ההצעות ומקיימים את הדיון במליאה.

אני מזמין את חבר הכנסת יהושע מצא לפתוח את הדיון.

יהושע מצא (הליכוד):
------------------
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום לפני ‎27 שנים שוחררה ירושלים, זו העיר שחוברה לה יחדיו. אדוני היושב-ראש, ספק אם יש עוד עיר בעולם שכה רבים שמותיה וכינוייה כעיר ירושלים. "שבעים שמות לירושלים", אמרו חכמינו, "כנגד שבעים שמות שנקראו לקדוש-ברוך-הוא". החוקר הירושלמי המהולל, ד"ר זאב וילנאי, מביא בספריו אף יותר מ-‎70 שמות וכינויים של עיר בירתנו.

אדוני היושב-ראש, ביום שחרור ירושלים רצוני לעמוד רק על אחד השמות העתיקים של העיר, והוא ציון. השם הזה מופיע כ-‎150 פעמים במקרא, והוא רשום גם על המטבעות מימי החשמונאים, משנת ‎140 לערך לפני ספירת הנוצרים. שמעון הנשיא צייר על המטבעות עץ דקל ובצדיו סלים גדושים תמרים, ורשם על אותן מטבעות: "לגאולת ציון".

כבר בימי המקרא סימל השם ציון את עם ישראל. הנביא ישעיהו אומר: "ואשם דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטע שמים וליסד ארץ ולאמר לציון עמי אתה".

אולם, יותר משמסמל השם ציון את עם ישראל, הוא מסמל את ארץ-ישראל. ציון נקראת הארץ בפי היהודים. ושיבת ציון, כלומר קיבוץ גלויות עם ישראל בארץ-ישראל, היא אחת השאיפות העתיקות של עמנו.

אין פלא אפוא שכאשר הקים ד"ר בנימין זאב הרצל את תנועתו המדינית הוא קרא לה התנועה הציונית, היינו התנועה אשר פניה אל ציון.

הציונות, אדוני היושב-ראש, היא תמצית שאיפותיהם ומאווייהם של רובם ככולם של בני העם היהודי היושבים בארץ-ישראל ושל חלקים ניכרים מבני העם היהודי שעדיין בגולה. ופסגת השאיפות האלה, עיקרן ואף סמלן הגדול היא העיר ציון, שממנה נגזרה המלה ציונות.

עבותות של אהבה עזה, אהבת עולם, מקשרות את עם ישראל, מאז ימי המלך דוד, אל העיר ירושלים, עיר מלכי ישראל, כוהניו, נביאיו וחכמיו, עיר הרוח, המדע והתורה.

אדוני היושב-ראש, ספק רב אם יש בתולדות העמים תופעה כה מיוחדת כתופעת הקשר שהוא קשר בל יינתק בין העם היהודי לבין העיר ירושלים. יעמוד היהודי בכל מקום בתבל, את תפילותיו יישא כאשר פניו לירושלים. ואם בירושלים יעמוד, יהיו פניו אל הר-הבית מקום מקדשנו.

זאת וגם זאת, אדוני היושב-ראש. ספק אם יש בתולדות העמים שבועה כה עתיקת יומין שעם רשם על לוח לבו והוא נושא אותה ביגונותיו ובשמחותיו זה כ-‎500,2 שנים, כאותה שבועה כה מוכרת לנו: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". זו שבועה שמלווה את היהודי למן חורבן הבית הראשון, בשנת ‎586 לפני הספירה הנוצרית.

אדוני היושב-ראש, המתבונן בהתפתחותה של עיר בירתנו - ואולי תורשה לי כאן איזו נימה אישית, כיליד ירושלים - - -

היו"ר ש' וייס:
-------------
איזה דור?

יהושע מצא (הליכוד):
------------------
מצד אמי, זיכרונה לברכה, דור שלושה-עשר, ומצד אבי, זיכרונו לברכה, "רק" דור שביעי. והיתה לי גם הזכות לכהן כסגן ראש העיר בשלהי מלחמת ששת הימים וסמוך לה לא מעט שנים, עשר שנים תמימות. ובכן, כמי שמתבונן בהתפתחותה של עיר בירתנו, אני רוצה לומר שניתן לשים לב לשתי תקופות עיקריות בהתפתחותה של ירושלים, זו שלפני מלחמת ששת הימים וזו שלאחר מלחמת ששת הימים.

גם לפני מלחמת ששת הימים נבנתה ירושלים, אלא שבשל המציאות המדינית של אותם ימים לא יכלו סגולות העיר לבוא לידי ביטוי. עיר זו, השוכנת בלב הארץ, וממנה דרכים לצפון הארץ ולדרומה, למזרח הארץ ולמערבה, מצאה את עצמה בשלהי מלחמת העצמאות כעיר מחולקת שלבה ניטל ממנה, כעיר ספר שבלבה חומה, בתוככי החומה. רק מצד מערב, מצד אותו פרוזדור, ניתן היה להגיע לירושלים. ומי שבא משם מצא את עצמו בקו הגבול בלי יכולת לנוע צפונה, דרומה ומזרחה. אם נבנתה העיר באותן שנים, כלפי מערב נבנתה. לא היתה אפשרות אחרת.

היטיבה לתאר מציאות זו על סף מלחמת ששת הימים המשוררת והמלחינה הדגולה נעמי שמר, כלת פרס ישראל, בשירה הגדול "ירושלים של זהב". ובאותו קטע היא אומרת: "איכה יבשו בורות המים,/ כיכר השוק ריקה,/ ואין פוקד את הר-הבית בעיר העתיקה./ ובמערות אשר בסלע מייללות רוחות,/ ואין יורד אל ים-המלח בדרך יריחו".

ובשנת התשכ"ז, היום לפני ‎27 שנים, פרצה מלחמת ששת הימים. ואחת מתוצאותיה היא איחוד ירושלים, ירושלים זו שחוברה לה יחדיו. שמחת אמת פרצה אז בעם, ודומני כי לא אגזים אם אומר כי מעטות היו כמוה בכל תולדותיו. העם חש כי בשחרורה של ירושלים מתגשמות תקוותיו.

אז החל גם תהליך הבנייה המואץ של העיר. ירושלים שהיתה עד אז עיר ספר, פרוצה לכל עבר בשטחי הפקר, שבה חיש מהר ותפסה את מקומה משכבר הימים כעיר המרכזית של ארץ-ישראל, כציר התנועה העיקרי מצפון הארץ לדרומה וממערבה למזרחה. שכונות חדשות נבנו, לא רק במערבה, גם במזרחה, בצפונה ובדרומה. בין אלה רמת-אשכול, גבעת-המבתר, גבעת-שפירא, נווה-יעקב ופסגת-זאב בצפון, גילה בדרום, תלפיות במזרח, רמות במערב.

ממשלת אחדות לאומית היא שפיקדה באותם ימים על שחרור ירושלים ואיחודה, והיא שהפכה באותם ימים אדריכלית בניין ירושלים. תל-אביב, אשר נשאה במשך שנים רבות את כתר העיר הגדולה ביותר במספר אוכלוסיה, ירדה חיש מהר מגדולתה, והבכורה חזרה לירושלים.

בתוך כך חובה להזכיר עובדה רבת חשיבות: זה כשנתיים ימים מהווים היהודים גם רוב מוחלט באוכלוסיית מזרח ירושלים. טול את מספר ערביי מזרח ירושלים כולם והעמד מולם את מספר יהודי ירושלים בשכונות שנבנו בשטחי ירושלים, ששוחררו במלחמת ששת הימים, ותראה כי מספר היהודים גדול יותר.

ערי הלוויין היהודיות שהוקמו מסביב לירושלים - בית-אל בצפון, מעלה-אדומים במזרח, גבעת-זאב במערב, אפרת וביתר בדרום, ומבין אלה ראויה לציון מיוחד מעלה-אדומים, שאף זכתה למעמד של עיר - אף הן חגורת ביטחון ומשענת איתנה לבירת ישראל.

אדוני היושב-ראש, בעת מלחמת ששת הימים היה ראש הממשלה ושר הביטחון דהיום רמטכ"ל צה"ל, וסגן שר הביטחון דהיום - מפקד חטיבת הצנחנים ששחררה את העיר שבין החומות. הודעתו של מוטה גור באותן שעות, "הר-הבית בידינו", עד היום מסמרת שיער מהתרגשות שמחה. בהיסטוריה של ירושלים הן יירשמו באותיות זהב. כולי תפילה, אדוני היושב-ראש, כי אותיות זהב אלו לא ייפגם זוהרן, משום שיש קשר בין חלקי ארץ-ישראל ובין ירושלים.

התהליך המדיני שבו החלה הממשלה המכהנת כיום החל לכרסם גם בירושלים ובמעמדה, החל פוגע עד לסכנה של אובדן ריבונותנו על חלקים מירושלים. אדריאנוס, אחרי ניצחונו על בר-כוכבא, רצה לעקור את שם ישראל מארצם וקרא לארץ "סוריה-פלשתינה", ובקיצור קרא לה "פלשתינה". בד בבד ניסה לעקור מלב היהודים את זכרה ושמה של ירושלים. הוא בנה בעיר מקדש לאל יופיטר, האליל הראשי של הרומאים, והציג שם גם את פסל עצמו וקרא לעיר "איליה קפיטולינה". נשים לב לכך, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שיש אפוא קשר ישיר בין השאיפות למה שנקרא "פלשתינה" לבין ירושלים. אני אומר את הדברים האלה על רקע הסכם אוסלו האומלל, שאת המשכו ראינו, לצערנו הרב, בטקס ההשפלה הלאומית בקהיר.

אני חייב לומר על רקע זה גם מלה אחת נוספת, והיום פניתי לנשיא המדינה במברק.
להערכתי, אדוני היושב-ראש, פגישתו של נשיא המדינה, שצריך להיות סמל מעל כל מחלוקת, תיתן לאותו ערפאת רב-מרצחים מעמד של נשיא, כי הוא מקיים את הפגישה יחד עם נשיא נוסף, הנשיא החדש, שזה עתה נבחר.

רפאל אלול (העבודה):
------------------
- - -

היו"ר ש' וייס:
-------------
חבר הכנסת מצא, תתנחם בכך שממלא-מקום הנשיא לא נפגש עם ערפאת.

יהושע מצא (הליכוד):
------------------
יכולה להיות לי מחלוקת קשה, ויש לי, עם ראש הממשלה, עם אחרים - כן פגישה, לא פגישה - - -

תמר גוז'נסקי (חד"ש):
-------------------
שאלה: כשרבין נפגש עם ערפאת, ערפאת הפך לראש ממשלה? אני לא מבינה, אם מישהו נפגש עם מישהו הוא מאציל עליו את תפקידו?

היו"ר ש' וייס:
-------------
השאלה נשמעה, עכשיו תבוא התשובה.

יהושע מצא (הליכוד):
------------------
גברתי, אני מבין שהקטעים שלא מוצאים חן בעינייך מקפיצים אותך, ובכל זאת, גברתי, נשיא המדינה צריך להיות מעל לכל מחלוקת בעם הזה. יש לי מחלוקת קשה עם ראש הממשלה, נתווכח בעוד יומיים. נשיא המדינה צריך לייצג גם אותו חלק בעם שכופר במפגשים האלה, ולא אוסיף יותר ביום חגה של ירושלים.

אני אומר לממשלת ישראל, אדוני היושב-ראש: אל תשלחו יד אל העיר הזאת. קיבלתם עיר מאוחדת, עיר ואם בישראל, בירת העם היהודי, רבת אוכלוסין, משגשגת, מתפתחת. לא עוד הרים, שכונות סביב לה. יושב אתנו מי שכיהן שנים רבות כשר הבינוי והשיכון, דוד לוי. ידו לא מעט בבניין השכונות סביב ירושלים, כפי שגם ממשלות אחרות עשו.

דוד מנע (הליכוד):
----------------
עוד יתגעגעו אליו.

יהושע מצא (הליכוד):
------------------
זו ירושלים שחוברה לה יחדיו, שכונות שכונות סביב לה, ועליכם לשמור על העיר המאוחדת ולהוסיף לחזקה כדרך שעשו כל ממשלות ישראל למן מלחמת ששת הימים ועד תמול שלשום. אין היא נושא לדיון ואף לא לערעור קל שבקלים. אל תאפשרו לאיש בתוככם להשתעשע בפתרונות לגבי מעמדה של ירושלים, אף לא במשחקי מלים שמאחוריהם הפגיעה בשלמות ירושלים. ירושלים היא בירת ישראל, אחת היא ירושלים על כל שכונותיה. תדחו כל הצעות שיכולות להתפרש כפגיעה בעיר הזאת.

אל לה לממשלת ישראל לתת לגורמים עוינים אף להשתעשע ברעיון של חלוקה מחדש של עיר בירתנו, אף לא באופן סמלי. לעולם לא עוד עיר מחולקת, לעולם לא עוד עיר ובלבה חומה, לעולם לא עוד עיר ספר.

לממשלת ישראל אומר: אל תיטעו אשליות בקרב האוכלוסייה הפלשתינית הערבית.
האשליות לנגוס בשלמות ירושלים מרחיקות את השלום, לא מקרבות אותו. חובתכם, אם רצונכם להביא שלום, קודם כול להבהיר למנהיגות הפלשתינית, על ארגוני הטרור שבתוכה, כי אל להם אף להשתעשע ברעיון ליטול מאתנו ולו גרגר אחד מריבונותנו על ירושלים.
חובתכם עכשיו ומייד לשים קץ לכל סממן פלשתיני השולח יד לריבונותנו על ירושלים.

היום קיימתי, אדוני היושב-ראש, דיון בוועדת הפנים על ביטחונה של העיר הזאת מבחינת המטיילים. אני רוצה לומר לך, שנדהמתי לשמוע שירושלים הוכרזה על-ידי גורמים ביטחוניים כאזור מסוכן. ומונעים טיולים במזרחה של העיר, מונעים טיולים ברחבי העיר העתיקה, מאפשרים רק במקום שאזור הסיכון מאפשר זאת, וזה גם כן תוך דאגה זו או אחרת מבחינת נשיאת נשק. לאיזה ימים הגענו, שיהודים מדירים רגליהם מהעיר העתיקה, מירושלים המזרחית? זו כמעט, הייתי אומר, חלוקתה למעשה של העיר הזאת. חייבים להחזיר את הביטחון לעיר הזאת.

יש לחזק ולהבטיח את הביטחון בעיר. לא עוד תורם יד על תושב העיר הזאת. אדוני היושב-ראש, לא תורם יד, וכולנו רואים מול עינינו אותה תמונת חרפה מלפני כחודשיים, כשיהודי הולך לו אל הכותל ורגל טמאה של טרור מכה בו אל בין הרגליים, תמונה שהזכירה לנו נוראות מאותו יום שאתה הולך לציין - ‎49 שנים לסיום מלחמת העולם, אותם ימים קשים לעולם היהודי. אנחנו חייבים לשים לזאת קץ, אדוני היושב-ראש, חייבים להלך בירושלים חופשיים ובטוחים, כפי שכל תושביה זכאים לכך.

רק ירושלים איתנה, רבת יהודים, עם ערי לוויין יהודיות פורחות סביבותיה, כשהיא ניצבת בלב מדינת ישראל, וממנה דרכים לצפון המדינה ולדרומה, למזרחה ולמערבה, רק ירושלים זו היא ערובה להיאחזותנו לעולמי-עד במולדתנו הקדומה, בארץ ציון וירושלים.

ואסיים, אדוני היושב-ראש, אתאים עצמי לשעון המצפצף ומבקש ממני לסיים, ועל כן אסיים.

היו"ר ש' וייס:
-------------
ירושלים היא נצחית, אבל סדר-היום הוא קצר.

יהושע מצא (הליכוד):
------------------
אדוני, אסיים עוד בדברי ישעיהו הנביא. פתחתי בדבריו ואסיים בדבריו: "עורי עורי לבשי עזך ציון, לבשי בגדי תפארתך ירושלים עיר הקדש, כי לא יוסיף יבא בך עוד ערל וטמא".

היו"ר ש' וייס:
-------------
תודה רבה לחבר הכנסת מצא.

זאב בנימין בגין (הליכוד):
------------------------
אדוני היושב-ראש, לסדר הדיון.

היו"ר ש' וייס:
-------------
סדר הדיון היה בראשית הישיבה.

זאב בנימין בגין (הליכוד):
------------------------
לא לסדר הדיון, לסדר. אם ירשה לי אדוני, מן המקום.

היו"ר ש' וייס:
-------------
עכשיו אי-אפשר, באמצע הישיבה. זה בראשית הישיבה, ואני נתתי הצעה לסדר לחבר הכנסת ויינשטיין - רק אם זה נוגע לירושלים.


זאב בנימין בגין (הליכוד):
------------------------
זה נוגע גם לירושלים.

היו"ר ש' וייס:
-------------
לא, לא בעקיפין. אני לא יכול להפסיק את הדיון באמצע. עכשיו תורה של חברת הכנסת דליה איציק. אחרי חברת הכנסת דליה איציק.

זאב בנימין בגין (הליכוד):
------------------------
יש דחיפות בהערה הזאת הנוגעת ללוח זמנים שהולך ומצטמצם. אם ירשה לי, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ש' וייס:
-------------
אם זה בקשר להסכם, אחרי נאומה של חברת הכנסת דליה איציק.

זאב בנימין בגין (הליכוד):
------------------------
קבעת דיון ליום ד' - - -

היו"ר ש' וייס:
-------------
חבר הכנסת בני בגין, בכל הכבוד, אני דנתי בזה עם חבר הכנסת אריאל ויינשטיין, לפני חצי שעה.

זאב בנימין בגין (הליכוד):
------------------------
אדוני היושב-ראש - - -

היו"ר ש' וייס:
-------------
רק אחרי חברת הכנסת דליה איציק. אני לא אחתוך בין שני נואמים שפותחים דיון על ירושלים. אחרי זה נברר את זה. היה דיון על זה, חבר הכנסת בני בגין.

בבקשה, חברת הכנסת דליה איציק.

דליה איציק (העבודה):
-------------------
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כמנהגי, כמו בכל דיון, בכל מקום שיתאפשר לי אפתח את דברי בנושא תאונות הדרכים. בכל נושא, בכל ישיבה ובכל הזדמנות שתינתן לי אפתח תמיד את הנאום שלי בנושא תאונות הדרכים.

אדוני שר המשטרה, אני חושבת שזו מכה, מכת מדינה קשה מאוד, ואני רוצה להזכיר לך ולשר התחבורה ולממשלת ישראל, שבשבוע שעבר נהרגו ‎13 בני-אדם בכבישי ישראל. ‎13
אנשים הובלו למנוחת עולמים, איש כבר לא זוכר את השמות, ואני לא רואה שום תוכנית שתיאבק בקטל הנורא הזה.

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש לנו הזכות לדון היום באופן רציני במצבה של ירושלים בירת ישראל. אני לתומי סברתי שביום כזה דווקא, כשירושלים עומדת על סדר-היום - צריך היה ראש הממשלה וצריכים היו שרי הממשלה לשוות ליום הזה אופי קצת חגיגי ולהטריח את עצמם לבוא לכאן. אני מאוד מצטערת שלא נהגו כך.

אני גם רוצה להגיד לחברי, חבר הכנסת אלי דיין, יושב-ראש הסיעה, שמפלגת העבודה, שהיא הגדולה ביותר, אולי לא היתה צריכה ללמוד ממפלגות אחרות והיתה צריכה לקיים איזה דיון בנושא ובמצבה של ירושלים. היא לא עשתה כך, וחבל.

אלי דיין (העבודה):
-----------------
היא נאבקת על ההסתדרות. היא נאבקת על הבית.

היו"ר ש' וייס:
-------------
מוחקת קריקטורות עכשיו.

דליה איציק (העבודה):
-------------------
אמר חבר הכנסת מצא, שאין עוד עיר בעולם אשר זכתה לכל כך הרבה שמות ואשר שמה מופיע לכל אורך ההיסטוריה. אנחנו כולנו גאים בירושלים, אבל בעצם לא מפנימים את האחריות הכבדה שרובצת על כתפינו. אנחנו בעצם יכולים לומר שירושלים היא מיקרוקוסמוס של כל בעיות העולם. זוהי עיר רבת ניגודים, עיר חדשה שבטבורה יש עיר עתיקה, כנסיות לצד מסגדים, כמרים לצד רבנים ואנשי דת אחרים. זוהי עיר ירוקה ששוכנת על גבול המדבר, זוהי עיר של מרכז העולם, עיר של ערש היופי והאור.

אבל, אדוני היושב-ראש, לצד כל הסופרלטיבים האלה צריך להודות ששום ממשלה, לא זו ולא קודמותיה, לא טיפלה טיפול יסודי ואמיתי בבעיות של העיר הזו. רק טיפול מעמיק יכול להבטיח את מעמדה של ירושלים כבירה שמשקפת נאמנה את ישראל ואת הסמלים שלה.

לפי הנתונים של מכון ירושלים, ממוקמת העיר הזאת בשליש התחתון מבין ‎96
הרשויות המקומיות. ירושלים, שהיא הגדולה שבערי ישראל, שיש לה בעצם השטח המוניציפלי הגדול ביותר, לא ניכר בה שום שינוי במגמות כלכליות, חברתיות, במאזני הגירה. ובעצם, גם בלי להכיר את הנתונים האלה, כל אחד יודע שהעיר הזאת היא עיר מורכבת, רבת ניגודים, הטרוגנית אבל מאוד מקוטבת.

אדוני היושב-ראש, בשנים האחרונות מאופיין גידול האוכלוסייה בשני מגזרים, החרדי והלא-יהודי. יש בירושלים ביטוי ברור לפער בין בעלי הכנסה נמוכה לבין אלה שהם בעלי הכנסה גבוהה.

מי שיבדוק את נתוני הרווחה של העיר יגלה, כי מבין הערים הגדולות יש בה בירושלים האחוז הגבוה ביותר של מקבלי קצבת נכות, יש בה האחוז הגבוה ביותר של מקבלי קצבת ניידות ויש בה האחוז הגבוה ביותר של נפגעי עבודה. הנתונים האלה מצביעים על כך שיש בירושלים יותר מקבלי קצבת הבטחת הכנסה מאשר בכל אחת מן הערים הגדולות במדינה.

מראשית ינואר ‎1993 ועד אוגוסט ‎1993 פנו כ-‎000,4 איש לאגף הרווחה, ואני מניחה שהמספר הזה עוד יגדל. זאת עיר ענייה באמת. ההכנסה ברוטו הממוצעת של תושבי ירושלים נמוכה מזו שקיימת בחיפה ובתל-אביב.

חברי, חברי הכנסת, כרבע מכלל תושבי העיר, ‎4%.22 מהם, חיים מתחת לקו העוני.
‎156000 תושבים חיים מתחת לקו העוני בירושלים. ב-‎1993 נמדדה עלייה של ‎11% במספר האנשים המחפשים עבודה; עלייה של ‎11%.

לצערי, בכל מה שקשור לנתוני ההגירה, גם שם המצב אינו מאיר פנים. נמשכת עזיבה של צעירים. צעירים עוזבים את ירושלים. זאת עיר שחונקת צעירים. זאת עיר שנשלטת על-ידי חרדים שיש להם רוב, ובעצם הם קובעים את המדיניות של העיר הזו ואינם מאפשרים כמעט אורך נשימה לאחרים שחיים בה. אין לי טענה אליהם. כך הם בחרו לחיות, הם מהווים רוב בעיר הזאת, אבל אולי צריך פעם לחשוב איך לאזן את הרוב הזה.

העזיבה העיקרית היא של צעירים עד גיל ‎29. 18% מן העוזבים עוזבים לפריפריה סביב ירושלים. ‎25% עזבו לתל-אביב והמרכז. גוש-דן, למשל, הפך למרחב בחירה שבו הירושלמים מעדיפים לגור.

הנתונים האלה הם בעצם סימן לחוסר תכנון ולקוצר ראות, ומעמידים את ירושלים כעיר בירה בסימן שאלה ענק.

רוב רובם של הצעירים בירושלים הם בני העדה החרדית. דבר זה מצביע על מגמה, שבה עיר שבעצם מהווה את בירתו היהודית-הציונית של העם הזה, הולך וגובר בה רוב אנטי-ציוני.

בניגוד גמור לנתונים האלה, הרי אוכלוסיית העולים, שהיא מבוגרת יחסית - שיעור העולים שמגיעים לירושלים הוא נמוך ביחס לתל-אביב ולחיפה. גם מאזן ההגירה מקרב העולים הוא שלילי. צריך להקטין את מספר העולים שעוזבים את ירושלים כבר בשלב הקליטה. העולים האלה שומעים על ירושלים עוד כשהם נמצאים בארצות שלהם, אבל כשהם באים לכאן הם מאוכזבים מאוד, אין פה מגורים בשבילם.

אדוני היושב-ראש, היתה לי הזכות לכהן כסגניתו של ראש עיריית ירושלים הקודם טדי קולק, שזכה להיות הורדוס המודרני של ירושלים. אולי מכאן צריכה הכנסת הזאת לומר תודה לראש העיר הזה, שהפך את ירושלים, בנתונים הקשים שיש בה, לעיר מודרנית.

כמי שהחזיקה את תיק החינוך בעיר, אני מודעת היטב לאינדיקציות שמערכת החינוך מספקת, עיר שבה ‎52% מתלמידי כיתה א' הם חרדים. יש מגמה ברורה של שינוי המרקם האנושי החשוב כל כך לאופי של העיר הזאת, עיר שתהיה מגוונת. למרות זאת אני גאה בנתוני בחינות הבגרות של שנת הלימודים הקודמת, שמצביעים בבירור על כך ששיעור ההצלחה בבחינות הבגרות בירושלים הוא הגבוה ביותר בכל הערים הגדולות.

אלי דיין (העבודה):
-----------------
אם כך, יש אינטגרציה טובה. למה משמיצים את האינטגרציה?

דליה איציק (העבודה):
-------------------
הגענו להישגים האלה למרות העובדה שהתקציב שמופנה לכל תלמיד בעיר הוא הנמוך ביותר ביחס לערים האחרות. אגב, זאת הוכחה שלא רק עם כסף עושים חינוך.

אני מצירה על כך שראש העיר הנוכחי אפילו לא הטריח את עצמו לבוא היום לכאן.
אני מצירה, חבר הכנסת מצא, על כך שראש העיר שלנו, של ירושלים, אפילו לא הטריח את עצמו, ביום חשוב כל כך, לשבת פה. אולי זה מעיד על משהו.

היו"ר ש' וייס:
-------------
ברשותך, בשמו. יש לו עכשיו שני טקסים. הוא אכן יבוא.

יהושע מצא (הליכוד):
------------------
הוא עכשיו בטקסים.

היו"ר ש' וייס:
-------------
רבותי, את זה נפתור ברוח טובה.

אריאל ויינשטיין (הליכוד):
------------------------
אדוני היושב-ראש, הוא נמצא בטקס בגבעת-התחמושת.

היו"ר ש' וייס:
-------------
אני יודע.

חברתי, חברת הכנסת דליה איציק, מכיוון שהערת אני אומר, ראש העיר אמר לי שהוא יאחר לדיון כיוון שהוא עכשיו בגבעת-התחמושת. זה הסיפור כרגע.

יהושע מצא (הליכוד):
------------------
יחד עם ראש הממשלה.

דליה איציק (העבודה):
-------------------
חבר הכנסת מצא, כשאמרתי שראש הממשלה איננו פה, לא ראיתי ולא שמעתי שכל כך נזעקת.

היו"ר ש' וייס:
-------------
היום חבר הכנסת מצא תומך בראש הממשלה תמיכה מלאה.

יהושע מצא (הליכוד):
------------------
את ראית את הדברים שלי היום. אם לא היה זה יום חג היו לי דברים אחרים לומר.

היו"ר ש' וייס:
-------------
אני אכריז חג בכל פעם שראש הממשלה יופיע כאן.

יהושע מצא (הליכוד):
------------------
אז אני אהיה, בשם יכולת ההתבטאות שלי, בבחינת ביקורת.

היו"ר ש' וייס:
-------------
תתאמץ.

אנחנו חוזרים לחברת הכנסת דליה איציק, הירושלמית שלנו. בבקשה.

דליה איציק (העבודה):
-------------------
רבותי חברי הכנסת, שינוי המגמות שעליו הצבעתי יכול להיעשות רק בהתערבות מגבוה, התערבות של קבינט ממשלתי לנושא ירושלים, תוך הפניית תקציב מתאים. זה סוד הפתרון, אדוני שר המשטרה היושב כאן ומייצג את הממשלה. מטבע הדברים, אדם הולך קודם כול אחרי פרנסתו ואחר כך בא ביתו, ואין מקום של פרנסה בירושלים. אין פה די מקומות תעסוקה. למעלה מ-‎50% מתושבי העיר מועסקים בענפי שירותים, רובם בשירות הציבורי.
בעיר יש ‎540 מפעלים, רובם קטנים מאוד. ‎4%.5 מכלל המפעלים בארץ מצאו את משכנם בעיר הזאת, כי עשו הכול בשביל להבריח אותם.

סגירת תע"ש, אדוני השר, במישור-אדומים ובירושלים תהיה הרת-אסון מן הבחינה הכלכלית ומן הבחינה האנושית-החברתית. אני מבקשת ממך שלא תיתן יד להוצאת תע"ש מירושלים. זה פותח פתח נוסף לנטישת כוחות צעירים בעלי משפחות את העיר הזאת.
הסחבת הננקטת לגבי אישור הרחבת "אינטל" ומפעלים עתירי ידע נוספים, כל אלה מאיימים על פיתוחה הכלכלי של העיר.

רבותי חברי הכנסת, אין ראייה מערכתית כוללת של כל הנוגעים בדבר בעניין פיתוחה של ירושלים. בעצם אני מאשימה את כל ממשלות ישראל במצבה של ירושלים, גם את הממשלה הזו. העדר פתרונות דיור משביעים רצון לצעירים ומחירים בלתי סבירים של הדירות הם בין הגורמים לעזיבתם. מחיר דירה בירושלים הוא מן הגבוהים בארץ. יש מחסור רב בקרקעות בירושלים. צריך להתחיל מייד בבנייה ציבורית בהיקף רחב, במתן פתרונות של שכירות. העדר פרנסה, בצירוף קושי בדיור, יוצרים תנאים מצטברים לעזיבת העיר.

צריך להפוך את ירושלים למרכז עסקי ופיננסי, ולכך יש חשיבות גדולה, אפילו בבניית בורסה; אפילו על זה הייתי מתפשרת בעיר הזו.

יהושע מצא (הליכוד):
------------------
מה עם קזינו?

דליה איציק (העבודה):
-------------------
אני נגד קזינו. בכל מקום בארץ אני נגד קזינו, בעיקר בירושלים.

הבאתי את כל הנתונים האלה כדי להצביע על המשמעות העתידית שיש להרכב האוכלוסייה בירושלים על עתידה ועל אופיה הציוני של העיר הזו.

בימים שבהם כולנו מדברים על אחדותה של ירושלים - איך אנחנו יודעים לדבר בסופרלטיבים - אף לא אחד מאתנו מוכן להתחייב על עשייה. ירושלים תמיד היתה בראש שמחתנו, אבל היא אף פעם לא היתה בראש תקציבנו.

ידועה אמרתו של המשורר: "עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים". אני הייתי מוסיפה: עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים, אבל לא ידענו לבוא אליה. עיר בירה שצריכה להיות מייצגת את החתך של מדינת ישראל, הבבואה של החברה הישראלית. אנחנו לא רוצים לוותר על ירושלים לא רק בוויתור מדיני, אסור לנו להיכנע גם בביטויים החברתיים והכלכליים. בנושא ירושלים כל ממשלות ישראל נכנעו כניעה חברתית וכלכלית מוחלטת.

הבה נגדיל את כוחות המשיכה של העיר הזו. ביופי ובהיסטוריה אין די. רק כלכלה בריאה, ביטחון והרכב דמוגרפי מאוזן יקטינו את כוחות הדחיפה של האנשים מירושלים.

אני קוראת לראש הממשלה להקים לאלתר צוות בין-משרדי שיעסוק בביצורה, בחיזוקה של ירושלים, כדי שהאהבה שלנו לירושלים תבוא לידי ביטוי לא רק במלל אלא גם בעשייה.

יהושע מצא (הליכוד):
------------------
מי יעמוד בראשה, שבס?

דליה איציק (העבודה):
-------------------
אדוני השר, בהצעת הסיכום שלך, שאני מקווה שתבוא מטעם כל חוגי הבית הזה, אני מאוד מבקשת ממך לכלול לא רק את הצד המדיני, שנדמה לי שהוא מוסכם על כל חלקי הבית, אלא גם את הצד החברתי, הכלכלי והדמוגרפי, כדי שבשנה הבאה, כשחבר הכנסת יהושע מצא ידבר כאן, ואני וחברים אחרים, נוכל לראות תחילה של הליכים ותהליכים, שלא יגידו לנו כאן דבר אחד, שאולי, אולי יש מי מאתנו שרוצה לוותר על העיר הזאת כעיר בירה;
אז תגידו את זה. אתם בעצם עושים הכול, בזה שאינכם תורמים תרומה של עשייה -
מוותרים על ירושלים כעיר בירה. אם החלטתם לא לוותר עליה כעיר בירה, בבקשה להצטרף להצעת הסיכום שלי. אני מודה לכם.

היו"ר ש' וייס:
-------------
אני מאוד מודה לחברת הכנסת דליה איציק.

אדוני שר המשטרה ושר האנרגיה והתשתית, ומבחינתנו השר המתאם, השר שחל, בבקשה.

שר המשטרה מ' שחל:
----------------
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, רבותינו אומרים כי לירושלים שבעים שמות, אך משמעות אחת. בירת ישראל, עיר הקודש, עיר דוד, עיר של זהב ועוד עשרות השמות שכונתה בהם ירושלים במהלך אלפי השנים לא יצליחו לתאר ולהמחיש את המשמעות, החשיבות, הקדושה והאהבה שהעם היהודי רוחש לה לירושלים.

מעולם לא ויתר העם היהודי על עיר קודשו. אלפי שנים אנו נושאים תפילה לשלומה ולרוממותה של ירושלים. בסידור התפילה אנו אומרים: "וקרב פזורינו מבין הגויים - -
- והביאנו לציון עירך ברינה ולירושלים - - -". ירושלים מעולם לא פסקה מלהיות עירו הקדושה של העם היהודי. אלפי שנים אנו מברכים זה את זה ואומרים: לשנה הבאה בירושלים הבנויה והשלמה. אנו נמשיך לברך ונעשה לתפארתה, לבניינה ולשמירת שלמותה.

לעמים אחרים מקומות קדושים משלהם. לעם היהודי ירושלים אחת הקדושה לו.
ירושלים מסמלת יותר מכול את הווייתו של העם היהודי. ראשית, היא מוקפת חומה כבדה.
שנים רבות נאלצנו לגדר את עצמנו כדי שלא יגדרו את בני עמנו עוד. שנית, היא רבת-שנים ומפוארת ומגלמת את ההיסטוריה רבת-השנים של העם היהודי. שלישית, היא גבוהה ונישאה ממש כמו העם הזה, הדורש מעצמו ערכים מוסריים גבוהים ונוהג בבני-האדם ובשכניו בכבוד. רביעית, רוחניותה מגלמת יותר מכול את רוחניותו של עם הספר היושב בארץ הזאת. וחמישית, היא מסמלת בחזון הנביאים את הסובלנות היהודית והשאיפה לשלום בשעה שבני דתות אחרות דרים בכפיפה אחת, בשכנות וברוח טובה.

בימים אלה, אדוני היושב-ראש, עושה ממשלת ישראל לניתוץ חרבות ולריסוק חומות.
על חומה אחת לא נוותר, על חומתה של ירושלים. ירושלים היתה ותישאר בירת הנצח של מדינת ישראל, מאוחדת בריבונות ישראלית.

רגליו של העם הזה לקחו אותו אל מסעות אלפי השנים, בניגוד לרצונו, רחוק מהארץ הזאת, אך לרגע לא פסק לבה של האומה הזאת לפעום, ולא יפסיק - למענה של ירושלים.
חדרי הלב של האומה היהודית הם סמטאותיה וחומותיה של ירושלים.

אילו יכלו אבני ירושלים לדבר ולספר את שראו, הרי הן היו מספרות על שעות הסבל, את שאון השרפה של בית-המקדש, את צעדיהם של החיילים הרומאים בין סמטאותיה, את צעקותיו של יהודה המכבי בראש לוחמיו, את ימי המצור שעמדה בהם בסבל רב טרם שחרורה ועמידת הגבורה של תושבי ירושלים בשעות הקשות, את הצנחנים המתייפחים בשעריה מול הכותל, ואת זעקת היגון שנשמעת עד היום, של ‎180 משפחות החללים שנפלו על שחרורה. יהי זכרם ברוך.

במשך ‎19 שנים, עד לשחרורה של ירושלים, לא ניתנה גישה חופשית לבני הדתות השונות אל המקומות הקדושים, אך מאז שחרורה מקפידה מדינת ישראל ותקפיד על גישה חופשית לכל המקומות הקדושים בעיר, תמשיך ותקפיד על קיום חופש הפולחן הדתי לבני כל הדתות. אנו מייחלים כי התפילה המתנגנת מגרונותיהם של בני כל הדתות בעיר הזאת תהיה תפילת שלום.

אדוני היושב-ראש, מאז שחרורה של ירושלים עמלו תושביה על בניית מרקם יחסים מיוחד. ירושלים זכתה להיות עיר מפוארת ועתיקה וזכתה גם למנהיג שזכה, ובצדק, לכינוי "בונה ירושלים". טדי קולק באישיותו, במנהיגותו, בנחישותו ובאומץ לבו עשה יותר מכל אדם לבניינה של ירושלים. הוא מצא מסילות של הבנה ושלום אל כל התושבים, יהודים וערבים, חרדים וחילונים, ועיצב את ירושלים המתחדשת לתפארת. יום חג זה הוא גם המקום הנכון והעיתוי הראוי להעריך את פועלו של טדי קולק, שביטא את כל השאיפות שאנו כמהים להן, ולהודות לו.

אני רוצה לברך את ראש העיר החדש, חבר הכנסת אהוד אולמרט, שילך בדרכו של טדי קולק, ידע וישכיל לבנות כפי שבנה קודמו, ויעשה למען אחדותה וייחודה של העיר כפי שעשה טדי.

אלי דיין (העבודה):
-----------------
הוא יצטרך הרבה זמן.

שר המשטרה מ' שחל:
----------------
אדוני היושב-ראש, יום ירושלים הוא יום חגו של כל יהודי, יום חגה של הארץ הזאת. ממשלת ישראל מתחייבת לעשות כדי לפאר את ירושלים, לבנות אותה ולחזק אותה.

רבותי חברי הכנסת שהעלו את ההצעה, חברת הכנסת דליה איציק וחבר הכנסת מצא, מותר לי לבוא ולהגיד כמבוגר אולי משניכם, אפילו אם רק מחברת הכנסת דליה איציק, אבל אני מוכן גם להגיד שאני מבוגר מחבר הכנסת מצא.

יהושע מצא (הליכוד):
------------------
בשיער השיבה שלך בוודאי.

שר המשטרה מ' שחל:
----------------
אבל, רבותי, אם מותר לי, יום חגה של ירושלים ראוי שיודגשו בו הדברים שיש להתפאר בהם. יש דברים רבים. כאיש שהוא תושב חיפה וגר בירושלים כמעט רוב ימות השבוע, רשאי אני כאזרח ישראלי גאה להביט, לראות ולהבחין יותר מכם - ירושלים היא יפהפייה, אין דומה לה, והיא תישאר כזאת. היא צומחת, פורחת, גדלה ונבנית. את החלק הזה, לדעתי, אסור לקפח.

אדוני היושב-ראש, ממשלת ישראל תקיים את מה שביכולתה, אבל היא תעמוד כחומה בצורה להבטיח את שלמותה ומרכזיותה של ירושלים, בירת הנצח של עם ישראל. היא תעשה, כפי שכתוב בספר ישעיה: "למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקט, עד יצא כנגה צדקה וישועתה כלפיד יבער". וכנאמר בישעיה נ"ב: "עורי עורי לבשי עזך ציון, לבשי בגדי תפארתך ירושלים עיר הקדש".

אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, מי ייתן כי יתקיים מה שאמר דוד בדברי הימים א': "הניח ה' אלהי ישראל לעמו וישכן בירושלים עד לעולם". אמן, כך יהיה, אנחנו נשכון בירושלים עד עולם. תודה רבה.

היו"ר ש' וייס:
-------------
אני מאוד מודה לשר משה שחל. זאת גם דוגמה של יכולת תמצות.

חברי הכנסת, אני מבקש לתנות לפניכם את צרותי בגילוי לב.

יגאל ביבי (מפד"ל):
-----------------
כמה נואמים יש?

היו"ר ש' וייס:
-------------
בערך מיליון וחצי נואמים, קצת יותר. אנחנו ניאלץ כנראה לסיים את ישיבת הכנסת בשעה ‎00:19 מסיבה בלתי שגרתית; לדאבון לבי - ואני אומר את זה כאן, בפרהסיה
- נעלמים לי הסגנים. אבל לחלקם יש סיבה מוצדקת היום.

יהושע מצא (הליכוד):
------------------
אני מציע לך למנות כמה מהשרים.

היו"ר ש' וייס:
-------------
ברצינות, אני מבקש התחשבות.

שר המשטרה מ' שחל:
----------------
אם תמנה אותי אני מבטיח לך שש או שבע שעות.

היו"ר ש' וייס:
-------------
הסגניות עסוקות היום במערכת הבחירות ההסתדרותית.

דן תיכון (הליכוד):
-----------------
אני מציע שתמנה סגנים לשעת-חירום, ואני לא צוחק.

היו"ר ש' וייס:
-------------
נעשה את זה כנראה. היום לא, אבל אני אשקול את זה.

אלי דיין (העבודה):
-----------------
אני מציע את דן תיכון.

היו"ר ש' וייס:
-------------
חברי הכנסת, תנו לי לסיים את ההודעה. שתי הסגניות עסוקות בבחירות להסתדרות.
מה לעשות? לא באותו צד. חבר הכנסת עובדיה עלי עוד מעט ינהל את הישיבה, אבל הוא יכול לנהל אותה שעתיים היום. חבר הכנסת דב שילנסקי מסייע לי.

אני מציין בצער, שחלק מן הסגנים שלי, בשל כל מיני סיבות ונסיבות, לא מנהלים ישיבות כנסת. תאמינו לי, אם אני כבר אומר את זה כאן, תאמינו לי שהגיעו מים עד נפש.

דן תיכון (הליכוד):
-----------------
אדוני היושב-ראש, אני יכול לומר לך שהיו תקופות שהיו שלושה - יושב-ראש ושני סגנים.

היו"ר ש' וייס:
-------------
אני אציע את זה. אולי זה הפתרון.

דן תיכון (הליכוד):
-----------------
והם ניהלו את הכנסת.

היו"ר ש' וייס:
-------------
אני זוכר שלחבר הכנסת שילנסקי כשהיה יושב-ראש, במשך חודש וחצי היו שני סגנים
- חבר הכנסת תיכון ואני, וניהלנו את הכנסת. צריך למנות לתפקיד הזה את אוהבי הבית הזה, את אוהבי המשכן.

כן, אדוני השר, תעזור לנו.

השר לאיכות הסביבה י' שריד:
-------------------------
יש לי הצעה: לפעמים עושים ניסיון והתזמורת מנגנת בלי מנצח.

היו"ר ש' וייס:
-------------
זה יכול להיות נפלא. יש כאן הצעה של השר שריד, שנקיים את ישיבת הכנסת בלי יושב-ראש ישיבה. תאמין לי שיש ישיבות שבהן אני הייתי מוכן.

יגאל ביבי (מפד"ל):
-----------------
יש הרבה דברים שאיבדו את הראש בבית הזה.

אריאל ויינשטיין (הליכוד):
------------------------
ישיבות בלי חברי כנסת כבר יש.

היו"ר ש' וייס:
-------------
אני מוכן לאמץ את הרעיון של השר שריד, בייחוד בישיבות מסוימות.

בואו נעשה היום ברוח אחדות ירושלים והאחווה מה שאני מבקש מכם, חברי הכנסת.
כל אחד מכם שיוזמן עכשיו לרשות הדיבור ישתדל לומר בתוך שתי דקות את לב העניין.

מנחם פרוש (יהדות התורה):
-----------------------
איך אפשר? זה צחוק.

היו"ר ש' וייס:
-------------
בשביל חבר הכנסת מנחם פרוש - שלוש דקות, ארבע דקות, כי הוא באמת ירושלמי דור שלושה-עשר.

מנחם פרוש (יהדות התורה):
-----------------------
יותר טוב שלא נדבר.

היו"ר ש' וייס:
-------------
אבל יש עוד שעתיים, אפשר עוד לברר את זה. אני לא רוצה לפגוע באחרים. מה אני יכול לעשות? אני לא יכול להביא בכוח את הסגנים לכאן. נשתדל.

דן תיכון (הליכוד):
-----------------
מה דעתך על כך שאתה ממלא-מקום הנשיא, ובעבר היה נהוג תמיד שממלא-מקום הנשיא לא מנהל ישיבות?

היו"ר ש' וייס:
-------------
בגלל זה אני מנהל את הישיבה, אין לי סגנים.

דן תיכון (הליכוד):
-----------------
ממלא-מקום הנשיא לא מנהל ישיבות.

היו"ר ש' וייס:
-------------
אתה צודק, חבר הכנסת דן תיכון.

דן תיכון (הליכוד):
-----------------
אבקש להקפיד על הנוהל הזה. זה נוהל מכובד.

היו"ר ש' וייס:
-------------
אתה צודק לגמרי. בתוקף הנסיבות, כשרק חלק מן הסגנים נוטל עמי פה אחריות ואחרים, מסיבות שונות ומוזרות, אינם, הפרתי נוהל שהוא מאוד חשוב, ואני מתנצל על כך.

אריאל ויינשטיין (הליכוד):
------------------------
אנחנו מתחייבים שלא להפריע לממלא-מקום הנשיא.

היו"ר ש' וייס:
-------------
אני מבקש, גם ביום רביעי, כשראש הממשלה ינאם.

חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון. אנא, תקצרו. חבר הכנסת יורם לס - איננו.
חבר הכנסת חגי מירום - איננו. חבר הכנסת רן כהן - איננו. חבר הכנסת שלמה בוחבוט -
איננו. חבר הכנסת אברהם יחזקאל - איננו. חבר הכנסת רענן כהן - איננו. חברת הכנסת נעמי בלומנטל - איננה. חבר הכנסת אלי גולדשמידט - איננו. חבר הכנסת שאול יהלום, אתה הראשון, בתוך שלוש דקות תאמר דברים חשובים לאומה. שלוש דקות לכל מתדיין. הרשימה סגורה. לך אני אתן יותר, חבר הכנסת פרוש. לך יש מעמד של "וטרן"
של הכנסת, אנחנו ננהג כלפיך לפנים משורת הדין. בהסכמה כללית של הבית, חבר הכנסת מנחם פרוש ידבר יותר.

בבקשה, חבר הכנסת שאול יהלום.

שאול יהלום (מפד"ל):
------------------
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי.

היום, ביום חגה של ירושלים, ביום שמחתי, ביום שמחתנו, נחטא לאמת אם לא נעלה את ירושלים על ראש שמחתנו, אם אפילו ביום חגה של ירושלים לא נבוא ונאמר ונברר מה קורה היום לירושלים, משום שאנחנו נכנסים לחגה של ירושלים בחששות קשים מהממשלה, שמובילה אותנו מעברי פי פחת לעברי פי פחת מיום ליום.

לפני שחרור ירושלים, הזכיר את זה חבר הכנסת יהושע מצא, התרגשה המדינה, על כל חייליה, ובפרט בימי ההמתנה למלחמת ששת הימים, משירה של נעמי שמר, שבו נאמר בבתים האמצעיים: "איכה יבשו בורות המים,/ כיכר השוק ריקה,/ ואין פוקד את הר-הבית בעיר העתיקה/ ובמערות אשר בסלע מייללות רוחות,/ ואין יורד אל ים-המלח בדרך יריחו".

וכעבור שבועות ספורים, כאשר צבא-הגנה לישראל שחרר את ירושלים, שינתה נעמי שמר שני בתים בשיר: "חזרנו אל בורות המים, לשוק ולכיכר,/ שופר קורא בהר-הבית בעיר העתיקה/ ובמערות אשר בסלע אלפי שמשות זורחות,/ נשוב נרד אל ים-המלח בדרך יריחו".

והיום, לצערנו, צריכה כנראה נעמי שמר לשנות שוב שני בתים, או לחזור לשני הבתים שאותם שינתה, משום שדרך יריחו סגורה. מי שרוצה היום לרדת אל ים-המלח דרך יריחו, מודיעים לו במחסומים: יריחו סגורה ומסוגרת בפני יהודים. ואפילו אם שלושה חברי כנסת, יישר כוחם, נמצאים במקומות האלה, הם זוכים לקיתונות של התקפה ושל השתלחות מצד ראש הממשלה. הם ממלאים את חובתם הדמוקרטית, והוא מתקיף אותם על מילוי חובתם.

אדוני היושב-ראש, מה היתה החשיבה, מדוע פרצה שמחה גדולה כל כך עם שחרור העיר ירושלים? משום ששחרור העיר ירושלים סימל את שחרור יהודה ושומרון. שחרורה של ירושלים ביחד עם שחרור חברון, יחד עם שחרור בית-אל, יחד עם שחרור קבר רחל, יחד עם שחרור מערת המכפלה, היוו את שחרורה של ארץ-ישראל. והנה כיום, כאשר חלקי ארץ-ישראל נמסרים לשלטון זר של רשות שהיא ערש המדינה הפלשתינית, אנו חוששים גם ממה שיקרה לירושלים. התופעות, הסימנים, האורות האדומים דולקים אל מול עינינו; ה"אוריינט האוס" עם דגל אש"ף, שהוא מפקדת הטרוריסטים של אש"ף שמנהלים אותה רשות, שתהפוך, לצערנו, למדינה. אנחנו עדים לכך שהטיולים מופסקים בהוראת משרד החינוך והמשטרה, גם לירושלים. אנחנו עדים לכך שההתיישבות הפכה למלה גסה בכלל בארץ-ישראל. הטנק חשוב יותר מהיישוב.

כל הדברים האלה, אדוני היושב-ראש, אומרים לנו שיש יסוד לחשש שלנו לגבי ירושלים. מי יודע מה ממשלה זו, מה ראש ממשלה זה, שהבטיח לתושבי הבקעה והגולן, לחלקים חלוציים מגשימים בארץ-ישראל, לשמור על מקומות התיישבותם, והיום חוזר בו, מי יודע לאן יכול להוביל אותנו גם בירושלים גופה.

אי לכך אני קורא לכל חלקי הבית - אני עדיין מאמין שגם במפלגתו של ראש הממשלה וגם בחלקי הקואליציה ירושלים עדיין חשובה מעבר לכל חשבון - לחשוב רגע לאיזו דרך הפוכה הם מובילים את הציונות, את ההתיישבות, את גאולת הארץ, שירושלים מסמלת אותה בראש ובראשונה, ולחזור בהם מהדרך שבסופו של דבר תביא גם לפגיעה בירושלים. תודה.


היו"ר ע' עלי:
------------
תודה רבה לחבר הכנסת שאול יהלום.

חבר הכנסת גונן שגב - איננו. חבר הכנסת מיכאל איתן, בבקשה.

מיכאל איתן (הליכוד):
-------------------
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר לאיכות הסביבה יוסי שריד, יש מי שסבורים שירושלים החצויה דווקא היא ירושלים השלמה, וביום ירושלים יש לנו עמם מחלוקת קשה, אולי מחלוקת שאינה ניתנת כלל לגישור.

לעומת זאת, יש אחרים שמדברים גבוהה גבוהה על אחדותה של ירושלים, על ריבונות ישראל, על מעמד ישראל, על נצחיותה של ירושלים כבירת ישראל, על ירושלים השלמה, על שלמותה הטריטוריאלית, ודבריהם נשמעים טובים, אנחנו שותפים לדברים האלה. אבל אותם אנחנו שואלים שאלה פשוטה אחת, מה אתם עושים בפועל על מנת שאנחנו נוכל לבצע את הדברים האלה שעליהם אתם מדברים? לא די לעמוד כאן לדבר בשם ממשלת ישראל ולומר שירושלים תישאר מאוחדת, ישראל תהיה ריבונית ומעמדה בירושלים ייחודי, כאשר מבצעים מדיניות שצעד אחרי צעד מוליכה לכיוון הפוך מכך.

למה מכוונים דברי? בהסכם אוסלו נאמר במפורש, וממשלת ישראל הנוכחית היתה זאת שהתחייבה קבל עם ועולם לדון בעתידה של ירושלים בעת שיתקיים דיון על הסדר הקבע בינינו ובין מי שהם חתמו עמו על אותו הסכם - הארגון לשחרור פלשתין. כלומר, ממשלת ישראל, שמדברת פה אלינו גבוהה גבוהה על אחדות ירושלים, התחייבה כלפי חוץ לדון במעמדה של ירושלים. אני שואל, איך אפשר לעלות על הדעת שתקום ממשלה בישראל שתתחייב לקיים דיון על מעמדה של ירושלים בפורום בין-לאומי?

לעומת זאת, אלה שהם הפרטנרים של הממשלה הזאת במהלך המדיני, אומרים השכם והערב, יום יום, שעה שעה: אנחנו לא נוותר על ירושלים, דעו לכם, ירושלים תהיה בירת המדינה הפלשתינית ודגל אש"ף יתנוסס עליה.

נשאלת היום שאלה, אם אותה ממשלת ישראל מנהלת היום משא-ומתן ועושה ויתורים בלתי פוסקים לאש"ף, ובאמת ירושלים חשובה לה, מדוע היא לא תאמר בצורה הברורה ביותר כבר היום: דעו לכם, אנשי אש"ף, על ירושלים לא יהיה שום ויתור. כי אם היא לא אומרת את זה היום, בבוא העת, כאשר היא תצטרך על-פי התחייבותה לקיים דיון על מעמד ירושלים, היא לא תוכל לבוא ולהגיד: באנו לדון, אבל אנחנו אומרים מראש שלא נוותר בשום דבר, ירושלים תהיה בירתנו הנצחית המאוחדת - וכל המלים הגדולות הללו. היא פשוט לא תוכל לומר את הדברים, כי הצד השני יבוא ויאמר: רגע אחד, התחייבתם במשך כל השנים, אנחנו אמרנו שגם אם נקבל את הכול אבל לא נקבל את ירושלים, אנחנו ניאבק בנשק ובטרור נגדכם; שתקתם, אמרתם נדון בבוא היום, היום הגיע המועד, האם אתם יכולים היום לומר שרימיתם אותנו כל התקופה הזאת? אמרתם לנו כי נקיים בעת המשא-ומתן דיון על מעמדה של ירושלים רק כדי שכאשר מתקיים המשא-ומתן יגידו לנו:
אין לנו כוונה לוותר על שום דבר?

יש כאן הונאה ברורה של עם ישראל או הונאה ברורה של הצד השני. שני הדברים האלה לא יכולים להתקיים בכפיפה אחת. ודווקא היום, ביום ירושלים, אנחנו חייבים ללכת על-פי האמת, והממשלה הזאת צריכה להחליט על דרכה ולדבר אמת - או דרכם של אלה שאומרים: ירושלים החצויה היא ירושלים השלמה; או דרכנו, דרך הליכוד, שנשבע שבועת אמונים לירושלים, לנצחיותה כבירת ישראל. אין דרך שלישית.

כל החלטה מחייבת היערכות, גם פוליטית, גם מדינית אחרת.

היו"ר ע' עלי:
------------
תודה רבה. אני מבקש, לכל נואם יש שלוש דקות. אני מבקש לעמוד בלוח הזמנים.

עוזי לנדאו (הליכוד):
-------------------
שלוש דקות?

היו"ר ע' עלי:
------------
כך נמסר לי.

דן תיכון (הליכוד):
-----------------
עד שעולים ועד שיורדים עוברות שלוש דקות.

היו"ר ע' עלי:
------------
שאלתי כמה דקות, אמרו לי שלוש דקות. את זה קבע יושב-ראש הכנסת. אני מבקש לעמוד בלוח הזמנים. חבר הכנסת דן תיכון, אתה ראית שלא הייתי כל כך בית-שמאי;
הפעם הייתי בית-הלל.

סילבן שלום (הליכוד):
-------------------
עכשיו כדאי שתהיה בית-שמאי.

היו"ר ע' עלי:
------------
צריך לדעת מה המסגרת. המסגרת היא שלוש דקות. אני מזמין את חברת הכנסת לימור לבנת - היא איננה. חבר הכנסת סילבן שלום, בבקשה. אני מבקש לומר, שמי שלא יימצא, כמובן יאבד את תורו.

סילבן שלום (הליכוד):
-------------------
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ירושלים ידועה כעיר קדושה לשלוש הדתות. נשאלת השאלה, וכי מדוע קדושה היא לשלוש הדתות? הרי כידוע לנו, בקוראן לא מופיעה העיר ירושלים, אפילו לא פעם אחת.

טלב אלסאנע (מד"ע):
-----------------
כמה פעמים - - -

סילבן שלום (הליכוד):
-------------------
תן לי רגע. תיכף נגיע לזה.

טלב אלסאנע (מד"ע):
-----------------
- - -

היו"ר ע' עלי:
------------
חבר הכנסת טלב אלסאנע.

סילבן שלום (הליכוד):
-------------------
אני תיכף אגיע לזה. למה אתה קופץ? יש לך קפיץ? חכה ותשמע מה שאני אומר בעוד שנייה.

טלב אלסאנע (מד"ע):
-----------------
- - -

היו"ר ע' עלי:
------------
חבר הכנסת אלסאנע, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. אצלי אין משחקים, אתה יודע.

סילבן שלום (הליכוד):
-------------------
בקוראן לא מופיעה ירושלים אפילו פעם אחת. וכמה פעמים מופיעה ירושלים בתורה?
אף לא פעם אחת. נשאלת השאלה, כיצד ירושלים אינה מופיעה בתורה ולו פעם אחת? הרי ירושלים היא העיר הקדושה לעם היהודי. קודם כול, מופיע "מלך שלם". מלך שלם, ולא ירושלים. אבל אמרו, לפי ההלכה, מדוע לא מופיעה ירושלים?

קריאות:
------
- - -

סילבן שלום (הליכוד):
-------------------
רבותי, תנו לי רגע. תנו לי לדבר שני משפטים רצופים.

היו"ר ע' עלי:
------------
רבותי, כל אחד יפגין את ידיעותיו בתורו. כל אחד יפגין את בקיאותו במקורות ובתנ"ך כאשר הוא יעלה על הבמה.

טלב אלסאנע (מד"ע):
-----------------
- - -

סילבן שלום (הליכוד):
-------------------
מה קרה לך היום? תן לי לדבר מלה.

היו"ר ע' עלי:
------------
חבר הכנסת לנדאו, אני מבקש.

סילבן שלום (הליכוד):
-------------------
אדוני היושב-ראש, אני מבקש, לא הצלחתי עוד להגיד משפט.

היו"ר ע' עלי:
------------
חבר הכנסת דן תיכון, זה מפריע לנואם. מה לעשות, זה מפריע לו.

סילבן שלום (הליכוד):
-------------------
נשאלת השאלה, הכיצד לא מופיעה ירושלים בתורה? שהרי היה מחייב שירושלים תופיע בתורה. היא מופיעה בשם שלם, אבל לכך יש שתי אפשרויות או שתי פרשנויות שלימדני ידידי, חבר הכנסת חנן פורת, ששאלתיו את השאלה מדוע לא מופיעה העיר ירושלים בתורה.
הוא אמר לי כדלקמן: הפירוש הראשון שניתן הוא, כדי לא להביא אותה לאיזה מצב של עיר כמו כל הערים שהכול יודעים איפה היא. צריך למצוא אותה, צריך לחפש אותה. גם כשאמרו לאברהם אבינו: "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת - - - ולך לך אל - - - אחד ההרים אשר אמר אליך" - לא אל ההר המסוים הזה, אלא רק כאשר תגיע לשם אומר לך בדיוק לאן אתה מגיע - - -

אבנר חי שאקי (מפד"ל):
--------------------
- - -

סילבן שלום (הליכוד):
-------------------
הפירוש השני נראה לי פירוש יותר הגיוני. הפירוש השני מדבר על כך שרצו לחלק את כל נחלת ישראל לשבטים השונים. וכך, אם היה נוצר מצב שכולם היו יודעים מראש שירושלים היא עיר הקדושה ביותר, כולם היו רוצים להיות בעיר ירושלים. ובכן, מתי מופיעה ירושלים בפעם הראשונה במקרא? בספר יהושע פרק ט"ו. שם מופיעה העיר ירושלים בפעם הראשונה בשמה המלא.

אבל, אנחנו מגיעים למצב שבו העיר ירושלים הופכת להיות נקודת המחלוקת המרכזית אולי שתהיה בין הממשלה הנוכחית ובין אש"ף בעתיד. כידוע, הממשלה הנוכחית מוכנה לוותר על כל החלקים, וירושלים היא הדבר היחיד שתיאחז בו. לצערי הרב, אז תעמוד אולי השאלה, האם לאחר שוויתרנו על עזה ונתנו אותה ולא רצו האנשים, האם לאחר שוויתרנו על כל יהודה ושומרון, האם בגלל ירושלים לא נגיע למצב של שלום? האם ירושלים תעצור אותנו מלחיות בשלווה בנחלה? נגיע למצב שיהיה חופש פולחן, אולי נוכל להגיע לכך שירושלים תהיה מחולקת.

אבל, רבותי חברי הכנסת, ירושלים כבר עמדה פעם אחת בפני מצב של הכרעה, לא לפני הרבה זמן. לפני שלוש-ארבע שנים נפלה ממשלת האחדות הלאומית על דבר שקראו לו אז "כן לבייקר". מה היו אותן שאלות של "כן לבייקר"? דרשו מראש הממשלה דאז, יצחק שמיר, שבמשלחת הפלשתינית, מלבד נציגים מהפזורה, יהיה גם נציג מירושלים. אמרו אז:
בגלל זה, שיהיה נציג מירושלים, לא תלך לשיחות שלום? על זה תפרק את ממשלת האחדות הלאומית? בגלל זה אולי תגיע למצב שלא תהיה ראש ממשלה. כי הרי היה ידוע שש"ס, שמשתפת פעולה עם השמאל מאז ‎1988, בסופו של דבר תפיל את הממשלה, ואתה לא תמשיך להיות ראש ממשלה.

אבל אמר אז יצחק שמיר: יודע אני שלא אהיה ראש ממשלה, אבל מעדיף אני ללכת הביתה מאשר להיות ראש הממשלה שבעצם יכריע את גורלה של ירושלים, לפי ראות עיניו, לשבט.

לכן, אנחנו נמצאים היום במצב שבו, לצערי הרב, הקרב על ירושלים כמעט מוכרע, ולא לכיוון שבו רצינו. אני יודע שיש מי שיאמרו שאולי טוב הדבר שתהיה מדינה פלשתינית, כי זה טוב לעם ישראל. חלק אומרים את זה, אפילו ממפלגת העבודה, שזה דבר טוב לעם ישראל. רוב החברים אומרים שייאבקו על עניין ירושלים, אבל, אם זו השאלה שתעמוד בסופו של דבר, ונגיע לשלווה ולרגיעה ובמצב של עיר מאוחדת אבל בין-לאומית, לא בטוח שעל זה נשבור את הכול.

משפט אחרון, אדוני היושב-ראש, ירושלים היתה ידועה כעיר שדואגת לבניה. כבר נאמר: "ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך". אנחנו נמצאים היום במצב שאנחנו מנהלים שיחות עם אש"ף, מנסים לנהל שיחות עם סוריה, עם ירדן ועם לבנון. ומה קורה עם האסירים? מה קורה עם אותם שבויים, עם אותם בנים שנמצאים בשבי? עורך-הדין אורי סלונים, כשהיה ממנהלי המשא-ומתן, יצא בהודעה, שאכן לא עושים מספיק כדי לקבל מאותן מדינות או מאותם ארגונים מידע, אולי פירור מידע, אולי קמצוץ, מה קורה בעניין, ולא מתנים את עצם קיום השיחות בנושא השבויים והנעדרים.

אני חושב שנושא השבויים הוא מעבר לכל מחלוקת. אני בטוח שגם ממשלה זו תעשה כל אשר לאל ידה כדי להביא לשחרור השבויים. אני חושב שביום ירושלים, כשציון שואלת לשלום אסיריה, אנחנו צריכים לצאת מכאן בקריאה רמה לממשלה הזאת: ביום ירושלים, תקראי את לשלום אסירייך ותגיעי למצב שתחזירי את השבויים והנעדרים הביתה.

היו"ר ע' עלי:
------------
תודה לחבר הכנסת סילבן שלום.

רשות הדיבור לחבר הכנסת שאול עמור - איננו. רשות הדיבור לחבר הכנסת דוד מגן, ואחריו - לחבר הכנסת מאיר שטרית.

טלב אלסאנע (מד"ע):
-----------------
- - -

היו"ר ע' עלי:
------------
חבר הכנסת טלב אלסאנע, אתה בכוונה רוצה - - -

טלב אלסאנע (מד"ע):
-----------------
יש לך רגישות - - -

היו"ר ע' עלי:
------------
יש לי רגישות להתנהגות שלך כאן. אני מבקש להפסיק עם המשחקים האלה. אנחנו לא בגן-ילדים. מספיק עם זה.

דוד מגן (הליכוד):
----------------
אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, נקראנו היום לדיון באווירה חגיגית לציין
‎27 שנים לשחרור ירושלים במלחמת ששת הימים. יפה דאגה נשיאות הכנסת, כי המשכן ילבש אווירת חג. גם הגורמים הממשלתיים דאגו כי קריית הממשלה הסמוכה למשכננו תלבש אווירת חג. נהנינו לפגוש את התלמידים ואת התלמידות השרים את שירי ירושלים ומעלים את ירושלים על ראש שמחת הכול.

אבל כאשר אנו מעמיקים ובודקים מהו הסעיף שהכנסת ביקשה לדון בו דווקא היום, אנחנו רואים את יוזמתו של חבר הכנסת יהושע מצא, המגדיר את הנושא: הסכנה למעמד ירושלים, ואת ההגדרה של חברת הכנסת דליה איציק, השואלת: ירושלים - לאן?

לא עת לנאומים חגיגיים, לא עת להעלאת מסות חגיגיות, בשעה שהרבה מאוד סימני שאלה ניצבים, לצערנו הרב, על בירתנו השלמה, המאוחדת לנצח, ירושלים. יום החג הזה מלווה בדאגה עמוקה. עננה כבדה מלווה אותנו היום, כאשר אנו רוצים לציין אירוע חגיגי, היסטורי, ולבנו מלא חרדה ודאגה לקראת הבאות.

נמצאים כאן באולם חבר הכנסת חיים דיין וחבר הכנסת אריאל ויינשטיין. אדוני היושב-ראש, לפני כמה שבועות, בעת הפגרה, היתה לי הזכות, עם קבוצת חברי כנסת שהיו בארצות-הברית בסיור לימודי, לשמוע אנשי ממשל, אנשי קונגרס, עיתונאים, אנשי ציבור בארצות-הברית, לרבות נציגי הלובי הערבי. ויעידו חברי, חברי אותה משלחת, כאשר למדנו את הלך הרוחות מעבר לים, ושמענו כיצד רואים את הבעיות המדיניות האמיתיות של ישראל. אנחנו רגילים בימי השגרה להתכתש, קואליציה כנגד אופוזיציה, ואין אנו רואים מה המעצמה הגדולה, או נכון יותר גורמים בקרב המעצמה הגדולה, בעידוד של הלובי הערבי, בעידוד של גורמים אינטרסנטיים שונים, מה הם מנסים לעולל לנו.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לך באחריות רבה, שבמסדרונות הממשל ובמסדרונות המעצמה השביעית, בעיתונות האמריקנית, כבר מכינים את ההסתערות על ירושלים. בעודנו מדברים על עזה ויריחו, העיתונות בארצות-הברית, מעצבי דעת הקהל יעצו לחברי המשלחת, ובוודאי תאשרו זאת, אריאל וחיים: התעוררו, חברי כנסת, על מה אתם מדברים? המאבק כאן בוושינגטון, כפי שאנחנו כבר שומעים באוזניים הרגישות שלנו, הוא על ירושלים; תביעו כבר את דעתכם, כי הלובי הערבי כבר הכין את העמדות לגבי ירושלים.

וכאשר אנו מגיעים הנה, אנחנו שומעים כי יש דרישות מיוחדות לממשלת ישראל בגין המחיר הגבוה, הגבוה ביותר, שאנו משלמים תמורת מה שקרוי שלום. ומה הדרישה? - אנחנו שומעים מושג חדש: לקנות שלום תמורת כסף. שמעתי היום את חבר הכנסת שילנסקי, המגיש גם הצעה דחופה בעניין הזה. מה זה? יש דרישה של ממשלת ישראל מארצות-הברית לקבל ‎5
מיליארדי דולר לצורכי הגנה תמורת הנכונות לסגת ברמת-הגולן. איפה הערכים שלנו?
וכאשר אנו בודקים את הערכים, הזכיר כאן ידידי, חבר הכנסת סילבן שלום, שאתה מדבר על החזרת אלפי מחבלים לגבולות ארץ-ישראל - היכן הנעדרים והשבויים שלנו? מי דרש זאת? מי עומד על דעתו להחזיר אותם?

וביום ירושלים, כאשר אתה מדבר על עמדות מדיניות חדשות ומצטט חלק מהגורמים האמריקניים האומרים לנו שישראל עקפה אותם משמאל והסכם אוסלו העמיד אותם בפני עובדה מפתיעה ומביכה מבחינתם, אנחנו נדבר היום על הסכם שלום בלי לבקש ערבויות אמריקניות בעניין ירושלים? צריכים היינו, ולקראת יום רביעי, בדיון שיהיה כאן בכנסת, נצטרך, חברי הכנסת, לבקש מהממשלה כי תמורת הוויתורים המסוכנים והמרחיקים לכת, ארצות-הברית תשנה את עמדתה המסורתית בנוגע לירושלים ותסכים עמנו, כפי שאני מאמין שאנחנו מסכימים מקיר לקיר, כי ירושלים היא אחת, ירושלים היא מאוחדת ולדורי דורות. אלה התביעות המדיניות שצריכות להיות לנו כלפי האמריקנים, בבחינת צמצום הנזקים שכבר נעשו על-ידי הממשלה.

אדוני היושב-ראש, בגלל אווירת החג ובגלל מגבלות הזמן לא אמשיך להעמיק בעניין זה. יש לנו הזדמנות ביום רביעי, בדיון של חולין, בדיון המדיני, להעלות את הנושא.
אני מאמין כי חברי הכנסת, במיוחד ממפלגת העבודה, ואליהם אני פונה, יעלו את הדרישה לשנות עמדות - דרישה שלנו, של כנסת ישראל, של ממשלת ישראל, מארצות-הברית המלווה אותנו בכל מה שקרוי תהליך השלום, לשנות את גישתה בכל מה שקשור לעתידה של ירושלים.

היו"ר ע' עלי:
------------
תודה רבה לחבר הכנסת דוד מגן. חבר הכנסת מאיר שטרית - איננו. חבר הכנסת עמנואל זיסמן. חבר הכנסת הכנסת אפרים גור. אחריו - חבר הכנסת אריאל ויינשטיין.

עמנואל זיסמן (העבודה):
---------------------
מה אתי? אני רשום.

היו"ר ע' עלי:
------------
קראתי לך, לא רצית לבוא.

עמנואל זיסמן (העבודה):
---------------------
זו לא אשמתי. אני רשום.

דן תיכון (הליכוד):
-----------------
לזיסמן מקום מרכזי בדיון על ירושלים.

היו"ר ע' עלי:
------------
לא תהיינה אי-הבנות. חבר הכנסת אפרים גור, בבקשה.

אפרים גור (הליכוד):
------------------
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אחד הדברים החשובים ביותר שיבטיחו בסופו של דבר את אחדותה של בירתנו ההיסטורית והנצחית, ירושלים, הוא עובדת היות מרבית תושביה יהודים. חלק מן הדוברים כאן ציינו את העובדה, שבשנים האחרונות גדל מספר היהודים בירושלים, גם באופן אבסולוטי וגם באחוזים. אין ספק שהגידול הזה נובע מן העלייה הברוכה שהגיעה במאות אלפים למדינת ישראל בשנים האחרונות.

בעוד מאות אלפי יהודים, כמו גם כולנו והורינו, חולמים על ציון ועל ירושלים, וכמהים להגיע אליה, לצערי, מדיניותה של הממשלה הזאת בתחום השיכון והדיור מובילה לכך שיהודים לא יוכלו להגשים את המאוויים ואת החלומות הנ"ל.

עשרות אלפי יהודים שחיים כאן - ואני מתכוון לעולים חדשים שחיים בירושלים במסגרות מעבר שונות, או בשכר דירה בשוק הפרטי - לא יכולים להישאר בעיר הזאת כתושבי קבע, משום שלממשלה הזאת אין דירות ולא נראה גם כי בעתיד הקרוב יהיו לה דירות על מנת לשכן אותם בהן. בעצם אומרים להם שילכו להתגורר בערי הדרום ובערי הצפון, ובלבד שלא יישארו כאן בירושלים.

ביום חג זה אני קורא לממשלת ישראל להתחיל לאלתר, וללא כל דיחוי, בבנייה ציבורית מסיבית כאן, בירושלים ובסביבותיה, על מנת לחזק את העיר ולהבטיח את הרוב היהודי בה גם עתה וגם לדורות הבאים.

האם יש לי זמן למשפט נוסף?

היו"ר ע' עלי:
------------
יש לך עוד דקה כמעט.

אפרים גור (הליכוד):
------------------
הדבר השני הוא בכל הקשור לתחום השלום, ורוב הדוברים התייחסו בדבריהם היום לאספקטים של השלום. החשש הגדול ביותר שלי ביחסינו עם הפלשתינים הוא, שהם לא יוותרו בשום פנים ואופן על דרישתם לקבל את מזרח-ירושלים. אני גם חושש שמדינות העולם הערבי, ולא רק הפלשתינים, לא יוותרו במסגרת הסדר שלום כולל במזרח התיכון על דרישתן לקבל לידיהן את מזרח-ירושלים.

מן הבחינה הזאת אני תמה לא רק על כך שממשלת ישראל הסכימה שמעמד ירושלים יידון בשלב האחר של המשא-ומתן, אלא אני גם חושב שמן הטעם הזה - כמובן מסיבות טקטיות אחרות לא היה ראוי וגם לא היה חכם, ואולי אף לא היה ניתן לדבר כבר עכשיו גם על נושא ירושלים, אם בכלל ממשלה כלשהי התכוונה לדבר על מעמד ירושלים; אבל מן הטעם הזה ומן התבונה המדינית אני חושב שלאחר יציאת כוחותינו מעזה ומיריחו ולפני שמוסרים לידיים פלשתיניות שטחים נוספים או ערים נוספות, מן הראוי יהיה לעגן את מעמד הקבע של ירושלים בכל הסכם אחר שיושג עם הפלשתינים ועם העולם הערבי, באופן שמעמדה כעיר מאוחדת, בלתי מחולקת וכבירתה הנצחית של מדינת ישראל, יובטח.

כי אם לא יובטח הדבר הזה, אני חושש שאת מרבית השטחים אנחנו נמסור לפלשתינים.
לא יהיה אפשר להשיב את המצב לקדמותו, משום שאנחנו לא נוכל לנהוג כמו שחלק מדוברי הקואליציה אומרים: אנחנו נותנים להם, אבל אם הם לא יעמדו במה שהם מתחייבים, בתוך יום או יומיים אנחנו יכולים לשוב לשטחים הללו. העולם הנאור, במיוחד עם הסדר החדש שמעצמות גדולות הולכות לעשות בעולם, לא ייתן לנו. על כל פנים, זה לא יהיה קל כלל ועיקר להחזיר את שליטתנו בשטחים, אם אנחנו לא נדאג להבטיח את מעמדה של ירושלים כבירתה המאוחדת של ישראל.

היו"ר ע' עלי:
------------
תודה לחבר הכנסת אפרים גור. חבר הכנסת אריאל ויינשטיין, ואחריו - חבר הכנסת טלב אלסאנע.

אני מבקש להודיע שרשימת הנואמים סגורה, אין יוצא ואין בא.

אריאל ויינשטיין (הליכוד):
------------------------
היה זה, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, היה זה צריך להיות יום של התרוממות רוח, אבל בלב תחושת מועקה. ההסכם שנדון בו ביום רביעי, שהופך את המדינה הפלשתינית לבלתי נמנעת. ההתיישבות של אש"ף בירושלים במאחזים אקסטרא-טריטוריאליים, ההימנעות מלבקר בה. הייתי אתמול בעיר דרומית במסגרת מסע הבחירות להסתדרות. אמר לי אחד המשתתפים, בשיחת אקראי, אדוני היושב-ראש: אני מפחד להגיע לירושלים, אני כבר שנתיים-שלוש שנים לא מגיע אליה. יהודי מפחד לבקר בירושלים.

שבעים ומאה שמות לירושלים; ירושלם. האם זו ירושלים השלמה והמאוחדת כפי שחלמנו עליה, כפי שרצינו בה?

קראו לנו פעם "ממשלת תל-אביב" ועוד קוראים לנו. אני מציע שנתחיל לקרוא לממשלתנו "ממשלת ירושלים", כדי להזכיר שירושלים היא לב העם היהודי, כדי להזכיר לממשלה זו שיש לה מחויבות. זו ממשלת ירושלים. יש ממשלת פרטוריה, יש ממשלת וושינגטון, וזוהי ממשלת ירושלים. ירושלים היא הלב, אבל בצער אני מבקש לקבוע, שהראש של הממשלה הזאת רחוק, רחוק מאוד, מהלב.

אומרים לנו: ירושלים מעבר לכל ויכוח. אבל, מה לא אמרו לנו, וזה היה מן המוסכמות, לפני חודשים - אמרו לנו: לא דיונים עם אש"ף, לא נדבר. אמרו: לא בנק מרכזי, לא רשות מונטרית, לא דרכון, לא בול, לא, לא, לא מדינה פלשתינית. והיום ה"לא" כבר הופך לאולי, לשמא, לאפשרות.

ממשלת ירושלים, מהיום כך נקרא לה, צריכה לדעת, שהיא צריכה לעשות הכול. זוהי מחויבות בשם העם היהודי. ונכון, צדק חבר הכנסת דוד מגן, בוושינגטון אמרו לנו:
ההסכם עם אש"ף הוא כבר ההסכם. מה שנעשה - נעשה. היום מדברים כאן על ירושלים, מדברים על העתיד, מה יהיה בירושלים.

אני העליתי הצעה לסדר-היום, שתידון בקרוב, אני מקווה, על דרכי גישה לירושלים. יש אפשרויות לממשלה הזאת לעשות הרבה, ועוד מעט ישיב לי שר השיכון, או סגן השר, על שאילתא שהגשתי על תאורה למעלה-אדומים. מאות אלפי שקלים הוקצו לתאורה, הכול מוכן, חסרים ‎000,200 שקל, ואין תאורה. וצריכה לעבור מנהרה מתחת לאוניברסיטה העברית כדי לקשר את מעלה-אדומים עם ירושלים. כל מזרח העיר, כל הרצועה המזרחית שדיברנו עליה, זה מוקפא.

ויש, אדוני היושב-ראש, נושאים רבים שמראים על כך, שממשלת ירושלים נקראת כך, אבל היא איננה פועלת ואיננה עושה כל אשר לאל ידה כדי להצדיק ולהוכיח שהיא לא תוותר על ירושלים, שהיא לא מוכנה לדבר על ירושלים, שההסכם שנעשה עם אש"ף, אם הוא הסכם ואם הוא יחזיק, צריך להיות הנקודה האחרונה. אין דיונים על הסדר קבע לגבי ירושלים.

אני מצפה ממי שישיב בשם הממשלה ביום זה, ‎27 שנים לאחר איחוד העיר, זמן כל כך קצר, דור אחד בלבד, שישיב על השאלות הרבות שעמיתי מכל חלקי הבית ואני מציגים כאן.

היו"ר ע' עלי:
------------
תודה רבה לחבר הכנסת ויינשטיין.

חבר הכנסת טלב אלסאנע, ואחריו - חבר הכנסת יגאל ביבי.

טלב אלסאנע (מד"ע):
-----------------
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ברצוני לשאול את חברי, שדיברו לפני, מדוע הם חושבים שזכותם בירושלים חזקה יותר מזכותם של הפלשתינים.

אברהם הירשזון (הליכוד):
----------------------
אה, יצא המרצע מן השק.

טלב אלסאנע (מד"ע):
-----------------
מדוע הם סבורים שזכותם בירושלים היא יותר חזקה?

אברהם הירשזון (הליכוד):
----------------------
ירושלים היא לב העם היהודי.

עוזי לנדאו (הליכוד):
-------------------
איפה הממשלה?

היו"ר ע' עלי:
------------
חבר הכנסת הירשזון.

טלב אלסאנע (מד"ע):
-----------------
אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, המציאות היא מציאות.

היו"ר ע' עלי:
------------
חבר הכנסת הירשזון.

אברהם הירשזון (הליכוד):
----------------------
אי-אפשר לשמוע את זה.

היו"ר ע' עלי:
------------
אני מבקש ממך להקשיב בקשב. הוא מביע את עמדתו, שאינה מוצאת חן בעיניך, אני משוכנע, אבל תן לו להשמיע את דבריו.

טלב אלסאנע (מד"ע):
-----------------
מדוע ירושלים היא יותר קדושה - - -

אברהם פורז (מרצ):
----------------
אדוני היושב-ראש, אני מציע שחבר הכנסת אלסאנע ידבר - - -

היו"ר ע' עלי:
------------
חבר הכנסת פורז, אני אדאג שחבר הכנסת אלסאנע יוכל להשמיע דברו בשקט.

טלב אלסאנע (מד"ע):
-----------------
מדוע אמונתם כי ירושלים היא קדושה ליהודים, והם אינם מצליחים להבין את חשיבותה וקדושתה של ירושלים למוסלמים, ואם הם חושבים שהם לא יכולים לוותר על מזרח-ירושלים, מדוע הם סבורים שהפלשתינים דווקא הם אלה שיוותרו, ואם הפלשתינים יוותרו, מדוע שהערבים יוותרו? ואם הערבים יוותרו, מדוע המוסלמים צריכים לוותר?

חיים דיין (צומת):
----------------
- - -

היו"ר ע' עלי:
------------
חבר הכנסת חיים דיין. חבר הכנסת חיים דיין.

טלב אלסאנע (מד"ע):
-----------------
אתה לא יכול להשלות את עצמך, אתה לא יכול להיות כבת-יענה, לטמון ראשך בחול.

אברהם הירשזון (הליכוד):
----------------------
אתם לא נתתם - - -

היו"ר ע' עלי:
------------
חבר הכנסת הירשזון.

רון נחמן (הליכוד):
-----------------
אתה ישראלי, או אתה אש"ף?

אברהם הירשזון (הליכוד):
----------------------
פעם יכולנו להתפלל בכותל?

היו"ר ע' עלי:
------------
חבר הכנסת הירשזון. חבר הכנסת הירשזון, אני אקרא אותך לסדר. אני אבקש להפסיק.

רון נחמן (הליכוד):
-----------------
אפשר לשאול שאלה?

היו"ר ע' עלי:
------------
לא. תן לו לדבר.

טלב אלסאנע (מד"ע):
-----------------
המוסלמים מאמינים בקדושת ירושלים המזרחית לא פחות משהיהודים מאמינים בקדושת ירושלים המערבית, ולא כל מקום קדוש צריך לכבוש אותו. וצריך להבין, שללא פתרון הבעיה הזו, ללא מציאת פתרון המקובל על שני הצדדים, לא יהיה שלום. ירושלים היא בנפשם של המוסלמים, היא בנפשו של העם הפלשתיני.

חיים דיין (צומת):
----------------
ירושלים היא בירת ישראל.

טלב אלסאנע (מד"ע):
-----------------
אתה צריך להכניס את זה לראש שלך, אתה צריך ללמוד שיש לצד השני זכויות, לא פחות מאשר לך. לא הכול הוא עניין של מה שאתם מאמינים בו. גם לצד השני יש האמונה שלו, יש הזכויות שלו, והוא לא יוותר, כמו שאתה אומר שאתה לא תוותר. אבל הוא צודק.
מדוע? כי הבסיס לקיומה של מדינת ישראל הוא החלטה ‎181 של מועצת הביטחון, ועל-פי החלטת מועצת הביטחון ‎181 יש החלוקה, והרי על-פי זה מזרח-ירושלים היא שטח כבוש.
אומנם היא סופחה על-פי החוק הישראלי, אבל החוק הישראלי לא מחייב את הפלשתינים, לא מחייב את המוסלמים, לא מחייב את הערבים, אולי הוא מחייב את המפד"ל, שהם היורשים של תנועת "כך", והם מאמינים בארץ-ישראל כולה, בשלמותה, ולא מאמינים שיש עם אחר שלוחם למען זכויותיו ויש לו זכות למדינה עצמאית לא פחות מאשר לעם היהודי.

שאול יהלום (מפד"ל):
------------------
הוא מדבר כמו רבין.

טלב אלסאנע (מד"ע):
-----------------
אתם מצטטים את התנ"ך. אני רוצה להגיד שגם בקוראן מוזכרת אל-קודס. אתם יודעים מה משמעות המלה אל-קודס בערבית? אל-קודס זה מקום קדוש, קדושה, זו ירושלים בשביל המוסלמים, והיא מקום קדוש. המוסלמים לא יוותרו על מזרח-ירושלים. צריך להבין זאת.

אני רוצה להגיד דבר אחד. חבר הכנסת סילבן שלום הזכיר את השם "שלם" מן התנ"ך.
מדוע הוא סבור שמה שכתוב בתנ"ך צריך לחייב את המוסלמים? למה הוא צריך לחייב אותם?
על-פי החוק הבין-לאומי מזרח-ירושלים שייכת לפלשתינים, והיא שטח כבוש, והיא מקום דתי גם למוסלמים, גם לנוצרים וגם ליהודים. מאחר שהיא מקום קדוש לשלוש הדתות, יש להכיר בזכותם של המוסלמים לא פחות מאשר בזכותם של היהודים. וצריך למצוא את הפתרון המקובל על המוסלמים, על הנוצרים ועל היהודים, ולא כל פעם להגיד: ירושלים המאוחדת.

שאול יהלום (מפד"ל):
------------------
אתה כל כך מזדהה עם המשלחת הישראלית, מדוע רבין לא צירף אותך למשלחת?

היו"ר ע' עלי:
------------
בבקשה לסיים. נתתי לך עוד שתי דקות.

טלב אלסאנע (מד"ע):
-----------------
משפט אחרון. חבר הכנסת יהלום, אתה אומר כאן: ירושלים המאוחדת. אני לא שמעתי מישהו שאומר: וושינגטון המאוחדת. מדוע אתה צריך להדגיש את "המאוחדת"? מדוע אתה צריך להדגיש "בירתנו ירושלים"? מדוע אתה צריך להדגיש "לנצח"? יש לך ספקות, אתה לא מאמין בזה, אתה יודע שזה לא נכון, ולכן אתה משלה את עצמך ואתה רוצה להדגיש את זה.

שאול יהלום (מפד"ל):
------------------
איך אני יכול להאמין בממשלה שאתה תומך בה?

טלב אלסאנע (מד"ע):
-----------------
תודה בזכות הצד השני, תודה שמזרח-ירושלים היא בירתה של המדינה הפלשתינית.

היו"ר ע' עלי:
------------
תודה רבה לחבר הכנסת אלסאנע.

חבר הכנסת יגאל ביבי, בבקשה.

יגאל ביבי (מפד"ל):
-----------------
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ביקשתי מחבר הכנסת טלב אלסאנע בעדינות: אולי בכל זאת היום, ביום ירושלים, יום שהכנסת מאוחדת בו, יום שלנו הוא חג - - -

טלב אלסאנע (מד"ע):
-----------------
- - -

היו"ר ע' עלי:
------------
סליחה, חבר הכנסת אלסאנע, כשעמדת על הדוכן שמרתי שלא יפריעו לך. אל תפריע גם לאחרים.

יגאל ביבי (מפד"ל):
-----------------
יום של חג, יום שקראנו בו "הלל", יום שהרבנים הראשיים ויושב-ראש הכנסת היו כאן בחגיגה. אמרתי לו בעדינות: אולי בכל זאת תן לנו לחגוג בלי פרובוקציות. לשמוע משפטים שירושלים בירת הנצח שלנו לא מקובלת ככזאת על אש"ף - הבנתי אותך, כי אתה לפעמים דובר בשם אש"ף, לצערנו. אבל להגיד בשם המוסלמים? עד עכשיו חשבתי, ואני בטוח בזה שאתה מודה שהמוסלמים תושבי ואזרחי מדינת ישראל מכירים בחוקי המדינה, מכירים במדינת ישראל. אז אתה בא ומערער על ההנחה ואומר שהמוסלמים כאילו לא מכירים באחדותה של ירושלים? אני לא יודע אם כל המוסלמים אתך.

טלב אלסאנע (מד"ע):
-----------------
אתה לא יודע על מה אתה מדבר. אתה בכלל לא מבין מה אתה אומר.

תמר גוז'נסקי (חד"ש):
-------------------
- - -

יגאל ביבי (מפד"ל):
-----------------
לכבודה של ירושלים אני רוצה לומר שאני מזועזע מכך. חבר הכנסת זיסמן שיושב כאן, איש ירושלים - שום אירוע ממלכתי, בכל אופן לא ראיתי בשום מודעה, לא בעיתונות, לא בשטח, שום אירוע ממלכתי לכבודה של ירושלים. העירייה עשתה, הציונות הדתית עשתה - - -

עמנואל זיסמן (העבודה):
---------------------
ראש הממשלה היה אורח - - -

יגאל ביבי (מפד"ל):
-----------------
אורח, אבל המדינה כמדינה, כממלכה, זו אפילו הפעם הראשונה שמשרד הדתות - אני לא יודע מי נתן לו את ההוראה - שום מודעה של מדינת ישראל על אירועי יום ירושלים.

הדבר הזה הוא חמור ביותר ואינו לכבודה של ירושלים, והוא מרמז שגם כשאומרים בפה אולי הלב של כמה פוליטיקאים מש מאחדותה, מייחודה ומחוסנה של ירושלים.

אני מאוד שמחתי לראות אתמול בלילה, בשעות המאוחרות והמוקדמות, כל היום, יהודים עם רוחניות, אנשי הציונות הדתית מצד אחד, אנשים חרדים מצד שני, באים לכותל, מתפללים, צועדים בירושלים, שמחים בירושלים, וראיתי שלמרות הדיבורים, למרות הכוונות, יש שורשים טובים של ציבור יהודי אמיתי, שורשי, שיבנה את ירושלים יחד עם בוני ירושלים.

דוד המלך אמר: "ירושלים הרים סביב לה וה' סביב לעמו מעתה ועד עולם". יש הרים שנתקדשו בירושלים: הר המורייה, הר הצופים, הר הזיתים; אבל בימינו התקדש הר נוסף -
הר הרצל. אנחנו באים, מתפללים ובוכים בהר המורייה, בכותל, בהר-הבית, הכותל המערבי, שהמדרש אומר שאחת הסיבות לכך שהכותל המערבי קיים עד ימינו הוא שבנו אותו האנשים העניים. הם בנו אותו לא לשם כבוד, אלא מכל לבם, משורש לבם, ממחשבה טהורה, אנשים שבנו את הכותל במסירות נפש. דבר שנבנה במסירות נפש יש לו קיום לעולמים.

אנחנו הולכים גם להר הרצל ומבכים את הבנים שבדמם נתנו לנו את עצמאותנו ואת שחרור ירושלים. ואנחנו היום, בימים אלה, אולי בוכים יותר בהר הרצל ונזכרים בדם שנשפך, בבנים שנתנו את נפשם על שחרור ירושלים, ולצערי שומעים את הקולות החדשים שנשמעים בירושלים.

היום דנו בוועדת הפנים על אבסורד נורא. אסור לתלמידי בתי-הספר לסייר בירושלים, פרט לרובע היהודי והכותל. אסור לתלמידי בתי-הספר לטייל על חומות ירושלים; אסור, לא נותנים אישור. אסור לילדים יהודים לטייל בירושלים. היום שמענו זאת ממשרד החינוך. חבל שחבר הכנסת טלב אלסאנע איננו פה. האם מישהו מהתלמידים מרהט או מתל-שבע שמטייל בתל-אביב צריך לטייל עם נשק? אסור לו לטייל בכל מקום בארץ?

מפאת קוצר הזמן אנחנו רוצים לומר שני דברים של אחדות. ירושלים נכבשה כשהעם היה מאוחד, ואני מקווה שבנושא של ירושלים, גם חבר הכנסת טמקין ואחרים ירגישו את ירושלים של מטה יחד עם ירושלים של מעלה, כי אם אתה לא מרגיש את הרוחניות של ירושלים של מעלה אתה לא תילחם על ירושלים של מטה. לפחות בנושא ירושלים נהיה כולנו מאוחדים בלי פקפוקים. ואז, אם נזכה לכך, עוד יישמע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה, על-ידי כל העם.

היו"ר ע' עלי:
------------
תודה רבה לחבר הכנסת יגאל ביבי.

חברת הכנסת ענת מאור - איננה. חברת הכנסת אסתר סלמוביץ - איננה. חבר הכנסת אברהם פורז, בבקשה.

אברהם פורז (מרצ):
----------------
אני מוותר.

היו"ר ע' עלי:
------------
תודה רבה. חבר הכנסת פורז מוותר.

חבר הכנסת אליעזר זנדברג, ואחריו - חבר הכנסת אברהם בורג.


אליעזר זנדברג (צומת):
--------------------
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הכנתי נאום שבו רציתי לומר דברים מספר.
אבל שמעתי את חבר הכנסת אלסאנע, ואינני יכול להתחיל את דברי בלי להתייחס למה שהוא אמר, מכיוון שחבר הכנסת אלסאנע הוכיח כאן קבל עם ועדה עד כמה מסוכן ההסכם שממשלת ישראל חתמה עליו, עד כמה ההסכם הזה עלול להוביל אותנו לנקודה שממנה אין מוצא, תוך סיכון עצם קיומנו.

למה הכוונה? חבר הכנסת אלסאנע אמר - אני שמעתי זאת, חברי שהיו באולם שמעו זאת, ואני משוכנע שגם היושב-ראש שמע זאת - הוא אמר חד וחלק: אנחנו לא נוותר על ירושלים. הערבים לא מתכוננים לוותר על ירושלים. והיום אנחנו הולכים וחותמים על הסכם שהתוצאה שלו עלולה או עתידה להיות מדינה פלשתינית. מוותרים על אדמה, נותנים שלטון למדינת אש"ף וליאסר ערפאת על אדמה, כאשר בעוד חמש שנים, או לפני כן, אחת הנקודות המרכזיות שתעלינה לדיון תהיה שאלת ירושלים.

תמר גוז'נסקי (חד"ש):
-------------------
ובלי העדות של חבר הכנסת אלסאנע לא ידעתם זאת?

אליעזר זנדברג (צומת):
--------------------
ואז, כאשר אנחנו נצטרך לשאול את השאלה מה עושים, מול עמדה ערבית קשוחה שאומרת: אנחנו לא מוותרים על ירושלים; מה האלטרנטיבה, או איך אנחנו חוזרים בנו -
אין תשובה, אין פתרון. מה נאמר? תחזירו את האנשים שהבאתם? את השוטרים? תנו את הנשק שחימשנו אתכם בו? ערפאת, תחזור לתוניס, לא מכירים בך עוד? תן את יריחו? זה מעשה בלתי הפיך, כאשר התוצאה הסופית איננה ידועה, איננה מבוקרת, ולממשלה אין תשובה לגביה.

בעוד חמש שנים אנחנו עתידים להיות במצב שבו הסכסוך נמשך, רק בתנאים קשים יותר, גרועים יותר, אחרי שהוקמה מדינה פלשתינית, אחרי שאנחנו סייענו לחמש אותה, אחרי שוויתרנו על שטח, שחלקו לפחות חיוני מבחינה אסטרטגית. והשאלות הקריטיות, ירושלים, זכות שיבה של פליטים - עדיין נותרות פתוחות. זאת מדיניות מסוכנת ואומללה של הממשלה הזאת, ותשובה אמיתית היא לא נתנה לנו.

בנימין טמקין (מרצ):
------------------
אני מבקש לשאול שאלה.

היו"ר ע' עלי:
------------
אין שאלות. לא אפשרתי לאף אחד לשאול, גם לך לא אאפשר. לכל נואם יש שלוש דקות. אי-אפשר לשאול שאלות.

אליעזר זנדברג (צומת):
--------------------
כששוחררה שירושלים הייתי כבן חמש. עבורי הקריאה "הר-הבית בידינו" היא קריאה שקראתי בספר או שמעתי עליה מסיפורים. אינני יכול לומר שאני זוכר אותה מהשידורים שהיו אז ברדיו. אני ובני דורי גדלנו על ירושלים השלמה. זאת המציאות היחידה שאנחנו מכירים מאז אנחנו כאן במדינת ישראל. איננו מכירים מציאות אחרת. לנו, ירושלים השלמה, המאוחדת, נראית מציאות ודבר טבעי וברור. אין בעינינו אלטרנטיבה אחרת.

במשך שנים הטמיעו בנו את העובדה כי ירושלים היא שלנו, שלנו ורק שלנו, בירתנו הנצחית, שלנו ובלתי ניתנת לחלוקה. לכן, אדוני היושב-ראש, נחרדתי שעה שקיבלתי אתמול עצומה חתומה על-ידי כ-‎1500 תלמידים מבתי-הספר התיכוניים בחיפה. יש לי כאן רשימת בתי-הספר: עירוני א', עירוני ג', עירוני ה', חוגים, הריאלי, כפר-גלים, ליאו בק, יבנה ועוד. ובעצומה הזאת, שאותה הם מפנים אל ממשלת ישראל ואל ראש הממשלה, הם מבקשים דבר מאוד פשוט ומאוד קטן. הם כותבים שהם מאוחדים בדעתם שעל ממשלת ישראל לשמור על שלמות העיר ירושלים כבירת ישראל במסגרת כל הסכם מדיני. אגב, מלכתחילה העצומה היתה צריכה להיות מועברת על-ידי ראש עיריית חיפה. הם פנו אליו וביקשו שיעביר אותה לראש הממשלה רבין. כי בסך הכול תלמידי תיכון לא פוגשים את ראש הממשלה כל יום. הבנתי שהוא סירב ואמר שהוא לא שליח. אז אני השליח, ואני מעביר את העצומה כאן מעל הדוכן לראש הממשלה.

אבל אני רוצה לבטא עוד חשש, עוד דבר שהדהים אותי. רבותי, אנחנו מדברים על דור שנולד וגדל אחרי איחוד ירושלים. אנחנו מדברים על דור שגדל למציאות שבה ירושלים, בירתנו ההיסטורית הנצחית, לעולם לא תחולק. אנחנו מדברים על דור ששומע את ראש הממשלה אומר: לא נוותר על ירושלים. ובכל זאת הם מוצאים לנכון לפנות לממשלה ולראשה ולומר: בבקשה אל תוותר. אני חושב שזה צריך להדליק נורה אדומה אצל ראש הממשלה וממשלתו, כי הם איבדו את האמון של הציבור, הם איבדו את האמון של הנוער.
אנשים צעירים שינקו את האהבה ואת הידיעה שירושלים היא שלנו, תוהים: אולי כשראש הממשלה אומר "לא נוותר", הוא מתכוון "כן נוותר"; אולי כשראש הממשלה אומר: אנחנו לא נוותר ולא נסכים לוויתור, הוא מתכוון לעשות את ההיפך, ממש כפי שעשה עד עכשיו, שהוא מנהל את מדיניות ממשלתו תוך הטעיית הציבור והטעיית הבוחרים.

אדוני היושב-ראש, אני מקווה ומאמין שהממשלה הזאת תלך בקרוב, מכיוון שהיא לא זוכה באמון הציבור, אין לה האמון של הציבור. אבל ירושלים תישאר מאוחדת, בירתנו הנצחית. זה המסר שצריך להעביר גם לבני הנוער שחרדים כל כך וחוששים לגורלה. תודה רבה.

היו"ר ע' עלי:
------------
תודה רבה לחבר הכנסת אליעזר זנדברג. חבר הכנסת אברהם בורג - איננו. חבר הכנסת אברהם הירשזון, בבקשה; אחריו - חבר הכנסת שאול גוטמן. אם הוא לא יהיה
- חבר הכנסת עוזי לנדאו.

אברהם הירשזון (הליכוד):
----------------------
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, היום, בבואי לכנסת בירושלים, ראיתי את מאות ואלפי ילדי ירושלים בחולצות לבנות, בדגלים, באים אל רחבת הכנסת, והלב עלץ. זה היה מחזה בלתי רגיל לראות אותם. אבל מייד אתה חושב: מה קורה מאחורי החזות היפה הזאת, החזות הנחמדה הזאת. ואתה אומר: הרי בעצם הזמן הזה, בעצם הימים האלה, בתי-הספר במדינת ישראל לא באים לבקר בירושלים, לא באים לסייר בירושלים. תנועות הנוער מדירות את רגליהן מירושלים. מדוע? כי בירושלים של היום חיים בפחד. חיים בפחד, ולא יודעים מה יהיה בעתיד.

דן תיכון (הליכוד):
-----------------
מי חי בפחד?

אברהם הירשזון (הליכוד):
----------------------
חיים בפחד, אדוני.

דן תיכון (הליכוד):
-----------------
תושבי ירושלים?

אברהם הירשזון (הליכוד):
----------------------
תושבי רובעים שלמים בירושלים שאינם יודעים מה יהיה מחר, אינם יודעים מה יהיה גורל ירושלים.

עמנואל זיסמן (העבודה):
---------------------
מה אתה מדבר? אין שמץ של אמת במה שאתה אומר. חבר הכנסת תיכון מדבר בכנות.
הדברים האלה גורמים לפאניקה ולהיסטריה. אין דבר כזה, אין פחד בירושלים.

אברהם הירשזון (הליכוד):
----------------------
הממשלה שלך גורמת לפאניקה ולהיסטריה, לא הדברים האלה. ולא תוכל לזרוק את זה מעל הממשלה הזאת. הם גורמים לכך. בעוד שנתיים אנחנו נחגוג ‎3000 שנים לירושלים.
איזו ירושלים זו תהיה? ירושלים מאוחדת? ירושלים חצויה?

עמנואל זיסמן (העבודה):
---------------------
ירושלים מאוחדת.

אברהם הירשזון (הליכוד):
----------------------
ירושלים שתלמידי בתי-הספר במדינת ישראל פוחדים לבוא אליה?

עמנואל זיסמן (העבודה):
---------------------
מי פוחד?

אברהם הירשזון (הליכוד):
----------------------
בתי-ספר לא שולחים את ילדיהם לירושלים. תנועות הנוער מדירות את רגליהן מירושלים. ובאותו זמן אנחנו באים אל יהודי העולם - - -

שאול יהלום (מפד"ל):
------------------
חבר הכנסת זיסמן, משרד החינוך אוסר במפורש על בתי-הספר לסייר בירושלים.

עמנואל זיסמן (העבודה):
---------------------
שר חינוך שאוסר זאת, צריך להפסיק את כהונתו.

אברהם הירשזון (הליכוד):
----------------------
חבר הכנסת עמנואל זיסמן, לא את שר החינוך צריך להחליף, את הממשלה הזאת צריך להחליף. שמעתי את דבריו של טלב אלסאנע. ואף שהיושב-ראש גער בי, לא יכולתי להתאפק, ועניתי לו. אבל לאחר מכן יצאתי החוצה וחשבתי: מה אני בא בטענות אליו?

יצחק לוי (מפד"ל):
----------------
אפשר להתחיל בשר החינוך. אנחנו מסכימים להתחיל בשר החינוך.

אברהם הירשזון (הליכוד):
----------------------
בתנאי שזה יהיה בשיטת הדומינו.

ובאותו זמן אנחנו פונים אל הנוער היהודי בכל העולם, שבקיץ רוצה לבוא לישראל, רוצה לבוא לירושלים. חבר הכנסת זיסמן, איך אנחנו יכולים לבקש ממנו לבוא, כששר החינוך של ממשלת ישראל אוסר על ילדי ישראל לטייל בטיולים מאורגנים בירושלים?
באיזו זכות אנחנו יכולים לבקש מהם שיבואו לירושלים? זאת בעיה קשה.

ובא חבר הכנסת טלב אלסאנע ואומר לנו היום בפירוש: רבותי, אנחנו מתכוונים שירושלים תהיה בירת פלשתין. אומר לנו את זה פה חבר בכנסת ישראל. ואנחנו יושבים ושותקים, אנחנו יושבים ולא מגיבים. מדוע אנחנו לא מגיבים? משום שלא כלפיו צריך להפנות את האצבע המאשימה. הממשלה הזאת, בדרכה, בדבריה, מביאה לידי כך שלא העולם ולא טלב אלסאנע יכולים לחשוב שאנחנו מאמינים כי בשנת ‎1996 כשימלאו ‎3000 שנים לקיומה של ירושלים, תהיה ירושלים המאוחדת.

אותה ממשלה הבטיחה לפני הבחירות, שהגולן היה ויישאר חלק ממדינת ישראל. הרי היא הבטיחה את זה לבוחריה. היא אמרה להם את זה. ראש הממשלה היה שם ואמר את הדברים האלה: הגולן יהיה חלק ממדינת ישראל. והנה היום אנחנו שומעים שהולכים להחזיר את הגולן; לא את כל הגולן, אתם אומרים. אתם תחזירו את הגולן עד הסנטימטר האחרון, לא תשאירו יישוב יהודי שם, לצערי הרב. אז איך אנחנו יכולים להאמין לאותה ממשלה שבאה ואומרת לנו: ירושלים תהיה בירת ישראל לנצח?

אני, אדוני היושב-ראש, מקווה שדברי הנביא, "עוצו עצה ותופר", אכן יתקיימו גם לגבי ירושלים, וירושלים אכן תישאר בירת ישראל המאוחדת לנצח נצחים. תודה רבה.

היו"ר ע' עלי:
------------
תודה רבה לחבר הכנסת הירשזון.

חבר הכנסת שאול גוטמן - איננו. חבר הכנסת עוזי לנדאו, ואחריו - חבר הכנסת תופיק זיאד.

עוזי לנדאו (הליכוד):
-------------------
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כמובן יש לברך היום ב"חג שמח", אבל את הברכה הזאת אנחנו נושאים בצל סכנה המתרגשת על העיר ועתידה. שמענו כאן היום את דבריו של חבר הכנסת טלב אלסאנע. אני סבור שרק עם שנשתבשה עליו דעתו מאפשר לאויביו לשאת דברים מעל במת הכנסת, רק ממשלה שיצאה מדעתה מסתמכת על סיוע של חברי כנסת כטלב אלסאנע ודראושה במדיניותה הביטחונית והציונית נגד בני עמה מן האופוזיציה, היהודים והציונים.

הנה לפני שבוע, בכ"ג באייר, חתמה הממשלה בקהיר על הסכם למסירת עזה ויריחו.
יריחו היא המפתח לארץ-ישראל. כאשר במאה ה-‎13 לפני הספירה, לפני כ-‎250,3 שנה, חוצה יהושע את הירדן, עומד לכבוש את העיר, מוסרת את העיר בידיו, את המידע על העיר, רחב הזונה. אני מתכוון, חבר הכנסת זיסמן, לחביבתה התנ"כית של שרת התקשורת שולמית אלוני. יריחו מקוללת על-ידי יהושע האומר לאחר כיבושה: "ארור האיש לפני ה' אשר יקום ובנה את העיר הזאת, את יריחו. בבכרו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה". עוברות כ-‎400 שנה עד שאיש אחר מממלכת ישראל בונה אותה. וכתוב במלכים: "בימיו בנה חיאל בית-האלי את יריחה. באבירם בכרו יסדה ובשגיב צעירו הציב דלתיה". כל בניו מתו על בניין העיר הזאת. כותב אליעזר ליבנה, עליו השלום, על חיאל בית-האלי, עושה ממנו ציוני, איש שבמסירות נפש מחזיר עיר אל חיק ממלכת ישראל, שעם בנייתה נעשית עיר ואם בישראל. במה שונה הוא מאנשי יסוד-המעלה, מאנשי ג'אעונה, מאנשי חדרה, שמשפחות שלמות מתוכן מתו מקדחת על בניין הארץ?

חיאל בית-האלי, הרי תחילתו של הפסוק "בימיו", ו"בימיו" - הכוונה לימיו של אחאב, אחאב המלך, אשר אף שעשה הרע בעיני ה', שביטל מזבחות וביטל קורבנות והרבה עבודה זרה, החטיא וחטא - מדוע בכל זאת זכה למלכות? אומר המדרש: משום שכיבד את התורה שנכתבה בכ"ב אותיות. ויש סיפור שאף הוא קשור בספר מלכים בעניין זה. כיבד את התורה. מלך שהיה אנטי-דתי, יצא נגד דת ישראל, אבל כיבד את התורה, והוא מלך, בנו של עמרי, שהוסיף כרך אחד בישראל, את העיר שומרון.

הממשלה אז רחשה כבוד לדת, למסורת, לעם ישראל ולארץ-ישראל. אנחנו מתבוננים על ארץ-ישראל דהיום, ובראשנו ממשלה אשר ראשה מתקלס בהתיישבות ואין חלוציות ממלכתית מטעמה, ובראש העם כולו ממשלה המתדלדלת מיהדות ומתרחקת מציונות. גלות בארץ מולדתנו.

בכ"ג באייר פרצה מלחמת ששת הימים, לפני ‎27 שנים. בכ"ג באייר נחתם ההסכם בקהיר. לפני ‎27 שנה נזדקפנו מלוא קומתנו היהודית, הציונית והלאומית. והיום, ‎27
שנה מאז, באותו תאריך, ללא כל רגישות של הממשלה, ללא שום חוש היסטורי, באטימות גמורה, אנחנו מעבירים את עזה לידי אויבינו. ובעזה המאבק איננו על עזה, המאבק הוא כבר על ביטחונה של אשקלון. אנחנו מוסרים את יריחו, אבל מתחיל המאבק על שלמותה של ירושלים. עזה ויריחו, בכ"ג באייר התשנ"ד, מסמלות את הצעד הראשון בנסיגתה של מדינת ישראל, חלילה וחס, מן הציונות. אנחנו חוגגים היום, בימים אלה, את החג הזה כאשר יש לשים אל לב את התהליך, על מנת לעמוד בפרץ.

מתקיים כרגע טקס בגבעת-התחמושת. לוחמי חטיבה ‎55, ששחררו את העיר, מכבדים את זכר ידידיהם, אבל כיכר השוק ריקה ודגלי - - -

דן תיכון (הליכוד):
-----------------
תרשה לי להעיר בשם שאר הלוחמים: אנחנו לא מבינים מדוע לא משתפים את חיילי חטיבת ירושלים בכל הטקסים הללו ומדוע לא נערך טקס מדי שנה לחיילי חטיבת ירושלים.
אני חושב שזאת שערורייה שאין כמותה. אני מביע את מחאתי כאחד החיילים באותה חטיבה.

היו"ר ע' עלי:
------------
כלוחם באותה חטיבה.

עמנואל זיסמן (העבודה):
---------------------
אני מצטרף לדברים של חבר הכנסת דן תיכון.

היו"ר ע' עלי:
------------
גם אתה אחד הלוחמים שם?

עמנואל זיסמן (העבודה):
---------------------
- - -

היו"ר ע' עלי:
------------
אתה תושב העיר?

דן תיכון (הליכוד):
-----------------
זו השכחה.

היו"ר ע' עלי:
------------
זו אחוות לוחמים, אנחנו רואים כאן אחוות לוחמים.

אריאל ויינשטיין (הליכוד):
------------------------
אם כבר להיסטוריה: חיילי חטיבת ירושלים הגיעו ראשונים לכותל.

היו"ר ע' עלי:
------------
רבותי, בסדר.

חבר הכנסת לנדאו.

דן תיכון (הליכוד):
-----------------
- - -

היו"ר ע' עלי:
------------
שמענו את ההערה שלכם, היא נרשמה בפרוטוקול. אני מתאר לעצמי ששומע אותה גם מי שצריך לשמוע וייקח לתשומת לבו. בזה הסתיים פרק הלוחמים בחטיבת ירושלים.

עוזי לנדאו (הליכוד):
-------------------
אדוני היושב-ראש, אין רבים הפוקדים כבעבר את הר-הבית ואין יורדים כבעבר, באותם מספרים, בדרך יריחו. דגלי אש"ף מתנוססים על רחובות העיר, והדבר המדאיג הוא שראש הממשלה אמר אתמול, ומה הוא אמר? - לא יהיו ויתורים בירושלים, העיר לא תחולק.
ומדוע מדאיג הדבר? משום שאין דבר בשנה וחצי האחרונה שראש הממשלה הבטיח וקיים. כל דבר שאמר - הפר. הוא העלים עין מאינתיפאדה של בנייה ערבית בירושלים, אבל הפסיק בנייה יהודית במזרח-ירושלים. ראש הממשלה הודיע שהוא מתנגד לנציגים של מזרח-ירושלים במשא-ומתן, אבל הוא מסכים לפייצל חוסייני. הוא הודיע שהוא יתנגד להשתתפות ערביי מזרח-ירושלים בבחירת נציגיהם למועצת האוטונומיה, והוא הסיר את התנגדותו.

עמנואל זיסמן (העבודה):
---------------------
- - -

היו"ר ע' עלי:
------------
חבר הכנסת זיסמן, היה לך באמצע נאום ביניים, ולחבר הכנסת דן תיכון היה נאום ביניים, ולחבר הכנסת אריאל ויינשטיין היה נאום ביניים בעניין חטיבת הלוחמים, אז הוספתי לו כמה דקות. הוא מסיים.

עוזי לנדאו (הליכוד):
-------------------
אני מסיים. אדלג על סדרה של דברים, שלדעתי ראוי היה להזכירם כדי לדבר על הסכנה המתרגשת עלינו. לצערי הרב, זו ממשלה ראשונה בתולדות ישראל המוכנה לדון על מעמד העיר. לא היתה ממשלה שהיתה מוכנה לעשות זאת בעבר.

אנחנו שומעים היום שמשרד החינוך מנחה ומורה למורים להיזהר בטיולים בירושלים.

שאול יהלום (מפד"ל):
------------------
לא להיזהר. לא לנסוע, לא לטייל.

היו"ר ע' עלי:
------------
רבותי, שר החינוך ביקש להתייחס, והוא יתייחס לדברים עוד מעט.

עוזי לנדאו (הליכוד):
-------------------
אנחנו הופכים עצמנו אסירים בבתינו שלנו. זו ממשלה שהונתה את הציבור בעבר, שמונה את הציבור לגבי יכולתה וכוונותיה לעמוד בעניין ירושלים. ואני רוצה לומר:
המלחמה על ירושלים היא המלחמה על ארץ-ישראל.

והמלה האחרונה שאני מבקש לסיים בה - הלוא הם דבריו של כבוד ראש הממשלה בקהיר. הוא דיבר על ההרוג הראשון, אברהם ילובסקי, שנרצח ב-‎1889 בוואדי-חנין.
ואדי-חנין הלוא הוא שמה הראשון של נס-ציונה.

דן תיכון (הליכוד):
-----------------
לרר, לרר.

עוזי לנדאו (הליכוד):
-------------------
ראובן לרר קנה והקים שם את פרדס "נחלת ראובן" - כך קרא למקום - ומיכאל הלפרין, אביו של ירמה הלפרין, הציע לקרוא למקום בשם נס-ציונה, מן הפסוק בירמיהו
"שאו נס ציונה, העיזו אל תעמדו". "ציון" הלוא הוא שם החיבה של ירושלים. גם אם יהודי בונה עיר במקום אחר, הרחק, הפנים והעיניים נשואות אל משאת הנפש, ירושלים.

צריך שמכאן נקרא לראש הממשלה: העז, אל תעמוד, עשה את הדרוש כדי שהעיר תישאר שלמה.

תודה רבה, אדוני.

היו"ר ע' עלי:
------------
תודה רבה לחבר הכנסת עוזי לנדאו.

חבר הכנסת תופיק זיאד - איננו. חבר הכנסת עבד-אלוהב דראושה - איננו. חבר הכנסת חנן פורת - איננו. חבר הכנסת יצחק לוי, בבקשה. אחריו - שר החינוך.

יצחק לוי (מפד"ל):
----------------
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני שר החינוך, דוד המלך כבר אמר בספר תהילים: "ירושלים הרים סביב לה וה' סביב לעמו מעתה ועד עולם".

הרבה דוד המלך להזכיר את ירושלים בפרקי התהילים שלו, תיאר את יופיה החיצוני, תיאר את יופיה הרוחני, את סגולותיה הפנימיות. ומתוך הפסוק שאמרנו קודם נלמד את הסגולה העיקרית: ירושלים היא הביטוי המוחשי ביותר להשכנת השכינה על עם ישראל.
כמו שירושלים הרים סביב לה כך ה' סביב לעמו מעתה ועד עולם. בה נמצא הר-הבית מקום מקדשנו שממנו, בעוונותינו, שורד רק הכותל המערבי. ירושלים עבור עם ישראל היא מרכז העולם, אליה כל הפיות פונים, לעברה ולכיוונה כולם נוטים בתפילתם, ולכן מובנת התופעה הייחודית, שאני מקווה שכל עם ישראל מאוחד סביבה, סביב עניינה של ירושלים.

כי הרי בכל הדורות התפללנו לשיבה לארץ-ישראל, וכאשר התפללנו לשוב לארץ-ישראל התפללנו דרך ירושלים: ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים, וראינו תמיד את מרכזיותה של ירושלים בשיבתנו לארץ-ישראל.

על כן, עם ישראל לא יוכל לוותר על בירתו. עם ישראל לא יוכל להסכים לשום נסיגה מירושלים. לכן שגתה הממשלה שגגה חמורה, שגגה הקרובה לפשע, בכך שהסכימה שירושלים תיכלל במסמך העקרונות כנושא לדיון בשלב פתרון הקבע.

עצם אזכורה של ירושלים כנושא לדיון מחליש את עמדתה של ממשלת ישראל בתביעה מוחלטת שאין שום ויתור על ירושלים. עם מה תבוא הממשלה כאשר יגיעו לדיון הזה? ראו מה קורה בנושא השיבה וראו מה קורה בנושא ההתנחלויות.

לצערי הרב, כבר יש שמועות שיש דיבורים על פינוי נצרים בקרוב. ראש הממשלה מכחיש, אבל השמועות כבר קיימות, כי הרי היישוב נצרים תקוע בלב הישות הפלשתינית, ואיך יסתדרו בציר כפר-דרום-נצרים? איך ייסעו לשם ואיך יבואו ויחזרו? על כן, כבר מתחילים לדבר, אולי על מחווה, כדי לייצב את שלטונו של ערפאת, כדי לסייע לו לבסס את שלטונו, ולכן אולי באמת נסיר את נצרים, אף שראש הממשלה אמר שלא יפונה שום יישוב יהודי.

כאשר יבואו לדבר על שלב הקבע, על מה ידברו? על מה ידברו בנושא ההתנחלויות?
ידברו על פינוי יישובים. על מה ידברו בנושא זכות השיבה? ידברו על החזרת פלשתינים. על מה ידברו בנושא ירושלים? על כלום. אם כך, בשביל מה כתבו על זה? האם הממשלה עושה צחוק מעצמה? האם הממשלה איננה ממשלה רצינית?

רון נחמן (הליכוד):
-----------------
לא.

יצחק לוי (מפד"ל):
----------------
אתה צודק. הממשלה כתבה את זה.

שר החינוך, התרבות והספורט א' רובינשטיין:
---------------------------------------
חבר הכנסת רון נחמן הסכים לקביעות שלך, ואני מרים ידיים.

יצחק לוי (מפד"ל):
----------------
אדוני השר, אני מקבל את דבריך הציניים. אני רק מצטער שאתה תצטרך להרים ידיים במועד קרוב יותר מכפי שאתה חושב, מכיוון שאתה תראה מה יקרה עם מעמדה של ירושלים.
כל מה שאנחנו מדברים עכשיו זה בכלל לא עניין של ציניות ולא עניין של הקנטה; זה עניין רציני ביותר. אם ממשלת ישראל כללה את ירושלים כנושא לדיון, המשמעות הפשוטה היא שממשלת ישראל מוכנה לדון על עתידה של ירושלים, זו המשמעות הפשוטה של הדברים.
אין משמעות אחרת. מדובר במסמך בין-לאומי, מדובר במסמך רציני, במסמך שחתומים עליו העדים החשובים ביותר היום בעולם, ארצות-הברית ורוסיה. בשביל מה כתבתם ירושלים?
בשביל לבוא ולהגיד שאין מה לדבר?

שר החינוך, התרבות והספורט א' רובינשטיין:
---------------------------------------
- - -

היו"ר ע' עלי:
------------
שר החינוך, כבודו, עוד מעט כבודו יוכל לעלות ולדבר.

שאול יהלום (מפד"ל):
------------------
יהיה מכתב נסיגה, באותיות קטנות.

יצחק לוי (מפד"ל):
----------------
יהיה מכתב נלווה על מעמדו של ה"אוריינט האוס" בירושלים. זה מה שיקרה בסופו של דבר.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לסיים. אני רוצה להודיע בשם סיעתי, שאנחנו כתבנו הצעת החלטה נפרדת. אומנם אין זה הזמן להודיע עכשיו על הצעות ההחלטה, אבל אני מודיע על כך, משום שבשל הבקשה המיוחדת של יושב-ראש הליכוד להתאחד סביב הצעה אחת, בסופו של דבר אנחנו לא נגיש את ההצעה שלנו. אבל אני רוצה לקרוא אותה, כדי שהיא תיכנס לפרוטוקול.

ובכן, הצעת ההחלטה מטעם המפד"ל, שהיתה אמורה להיות מוגשת אלמלא הרצון לאחדות, היא כדלהלן: ביום ירושלים, כ"ח באייר התשנ"ד, במלאות כ"ז שנה לשחרור העיר ולאיחודה, כנסת ישראל שבה וקובעת, כי ירושלים, לבה של ארץ-ישראל, ובמרכזה הר-הבית מקום מקדשנו, תישאר לעולם בירת הנצח שלנו מאוחדת ובריבונות מלאה של ישראל.

הכנסת קובעת כי תימשך מדיניות הממשלה לאפשר לכל בני הדתות לקיים מנהגי דתם בבחינת "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים".

הכנסת קוראת לממשלה להודיע לאלתר לארצות-הברית, לרוסיה ולאש"ף, כי ירושלים המאוחדת בירת ישראל אינה נושא למשא-ומתן.

ולסיום, הכנסת מתאחדת בתפילתו של דוד המלך, לשלומה של ירושלים: "יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך. למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך. למען בית ה' אלוקינו אבקשה טוב לך".

שוב אני אומר, זו הצעת המפד"ל, אבל היא לא תוגש, כדי להיות שותפים להצעה המאוחדת של כל הבית. תודה רבה.

היו"ר ע' עלי:
------------
תודה רבה לחבר הכנסת יצחק לוי.

שר החינוך, בבקשה.

שר החינוך, התרבות והספורט א' רובינשטיין:
---------------------------------------
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני לא התכוונתי לענות כאן מטעם הממשלה בנושא של יום ירושלים, פרט לכך שלדעתי טעות היא ליצור מחלוקת במקום שאין בו מחלוקת.

יש קונסנסוס לאומי בנושא ירושלים. יש מחלוקת קשה בעניינים אחרים. אני מכבד את החולקים על דעתי בדברים אחרים, אלה החולקים על דעת הממשלה, זה ויכוח לגיטימי, אני גם מבין את סערות הנפש המלוות אותו משני הצדדים.

בנושא ירושלים יש קונסנסוס לאומי של רוב רובם של חברי הכנסת כאן. אני חושב שזאת טעות להעליל על הממשלה דברים שאין להם שחר ולומר שכאילו גם בנושא אחדותה של ירושלים ומרכזיותה כבירת ישראל יש מחלוקת בין האופוזיציה ובין הממשלה. לא לשם כך ביקשתי, אדוני היושב-ראש, את רשות הדיבור.

אני שמעתי שנמסרו כאן, מעל דוכן הכנסת, דברים שמחמת כבוד הכנסת אני קורא להם אי-אמת. אין שום הנחיה - - -

דן תיכון (הליכוד):
-----------------
טוב שתעמיד דברים על דיוקם.

אבנר חי שאקי (מפד"ל):
--------------------
טוב שתעמיד דברים על דיוקם, כי שמענו כאן - - -

שר החינוך, התרבות והספורט א' רובינשטיין:
---------------------------------------
אין שום הנחיה של משרד החינוך שלא לטייל בירושלים. להיפך. היום, בפעולה מאורגנת של משרד החינוך התרבות והספורט נמצאים למעלה מ-‎8000 בני נוער בירושלים.

שאול יהלום (מפד"ל):
------------------
אדוני היושב-ראש, הנה הנחיה של משרד החינוך בחתימת קצין הביטחון, מ-‎25
באפריל. כתוב: הגבלת טיולים באזורי יש"ע ומזרח-ירושלים. האם תכחיש? זה חוזר של משרד החינוך שנשלח לכל בתי-הספר במדינת ישראל.

אלי דיין (העבודה):
-----------------
במזרח-ירושלים גם אתה לא מטייל.

קריאות:
------
- - -

היו"ר ע' עלי:
------------
חבר הכנסת שאול יהלום. חבר הכנסת רון נחמן.

שאול יהלום (מפד"ל):
------------------
- - -

היו"ר ע' עלי:
------------
חבר הכנסת שאול יהלום, רצית להבהיר משהו, אפשרתי לך. מספיק, אל תצעק. קראת חוזר. זה מובן. בסדר, מספיק.

שר החינוך, התרבות והספורט א' רובינשטיין:
---------------------------------------
אני חוזר ואומר, מדיניות המשרד, כפי שהצהרתי עליה כאן בתשובה על הצעה לסדר-היום של חבר הכנסת דוד מגן לפני שלושה שבועות, וכמו שהיא מופיעה בחוזר מנכ"ל מלפני שבועיים, כמו שאמרתי היום בישיבה מיוחדת של ועדת הפנים בנושא "יום ירושלים"
ובנושא "טיולים בירושלים", היא לעודד טיולים בכל הארץ, בראש ובראשונה בירושלים.

אריאל ויינשטיין (הליכוד):
------------------------
מזרח-ירושלים זה לא ירושלים?

היו"ר ע' עלי:
------------
אולי תאפשרו לו לדבר? הוא רוצה להתייחס לשאלות, רק תאפשרו לו. הוא לא קשה-הבנה, הרי קראו לו את החוזר.

שר החינוך, התרבות והספורט א' רובינשטיין:
---------------------------------------
ראינו בדאגה ביטול טיולים, בעקבות הטבח בחברון, במסגרת החברה להגנת הטבע ובמסגרות אחרות, ונקטנו גם פעולה בעניין זה, וכתוצאה מכך התופעה הזאת התמעטה מאוד בימים האחרונים, ויום ירושלים, עם אלפי בני נוער, הוא עדות לתוצאה של הפעולה שלנו.

משרד החינוך והתרבות לא קובע הוראות בטיחות, בכלל זה לגבי מזרח-ירושלים.
הוא מעביר את הוראות הביטחון של קציני הביטחון למנהלי בתי-הספר, והוראות הביטחון נקבעות על-פי שיקולי ביטחון, מקורות מידע ומודיעין, שלא משרד החינוך קובע אותם.
נקבע בהוראות אלה, שמשתנות מפקידה לפקידה, שמשתנות בהתאם לנסיבות, שיש לנקוט אמצעים מיוחדים בטיולים במזרח-ירושלים.

שאול יהלום (מפד"ל):
------------------
לא אמצעים. אתם אוסרים אותם בחוזר הזה.

שר החינוך, התרבות והספורט א' רובינשטיין:
---------------------------------------
גם היום יש טיולים במזרח-ירושלים, גם במקומות אחרים. כל המשמעות היא הגבלה מבחינה זו שצריך לקבל אישור לנושא הביטחון, וזו בלבד. גם את ההוראות האלה ביקשתי לבדוק מחדש לאור הנסיבות המשתנות, כך שנוכל לחזור למתכונות יותר רגילות.

כל הטענה כאילו אני או משרד החינוך לא מעודדים או מגבילים טיולים לירושלים ולמזרח-ירושלים הן פשוט לא נכונות. להיפך, אני חוזר ואומר - - -

רון נחמן (הליכוד):
-----------------
אדוני השר, אחרי שעזבת את הדיון נמסרו דברים הפוכים גם על-ידי המשטרה וגם על-ידי קצין הביטחון של משרד החינוך.

שר החינוך, התרבות והספורט א' רובינשטיין:
---------------------------------------
אני חוזר ואומר, את הוראות הביטחון משרד החינוך מעביר מרשויות הביטחון. אין לו מדיניות עצמאית של ביטחון - -

רון נחמן (הליכוד):
-----------------
נכון.

שר החינוך, התרבות והספורט א' רובינשטיין:
---------------------------------------
- - והוא מעביר את הוראות הביטחון בהתאם למצבים המשתנים של הביטחון. הוא דורש שבתי-הספר יפעלו באמצעות הנציגים שלהם בהתאם להוראות הביטחון. מה שקרה הוא, שמעבר להוראות הביטחון הארציות, קב"טים של רשויות מקומיות שונות הוסיפו עליהן הוראות ביטחון במסגרת המגמה שלא לקחת סיכונים, והבהרנו למנהלי בתי-הספר שלהוראות הביטחון האלה של הקב"טים של הרשויות המקומיות אין כל תוקף, וגם פנינו אליהם במישרין. נעשתה פעולה חשובה מאוד על-ידי מינהל חברה ונוער, כדי לצמצם את התופעה הזאת.

אני חוזר ואומר, משרד החינוך אומר חד-משמעית: טיילנו בארץ גם בימים קשים, גם בימי מהומות, ולא נוותר על הזכות הזו לטייל בארצנו כדי ללמוד להכיר אותה ולאהוב אותה. תודה רבה.

היו"ר ע' עלי:
------------
תודה רבה. אני חושב שהתשובה ברורה מאוד.

רון נחמן (הליכוד):
-----------------
לא.

שאול יהלום (מפד"ל):
------------------
לא.

היו"ר ע' עלי:
------------
מה לא ברור?

שאול יהלום (מפד"ל):
------------------
אני רוצה לומר משפט אחד.

היו"ר ע' עלי:
------------
בבקשה.

שאול יהלום (מפד"ל):
------------------
אדוני היושב-ראש, תודה שאפשרת לי לומר משפט. אדוני השר, כפי שאמרתי קודם, אני מחזיק בידי חוזר רשמי של משרד החינוך. אני מקבל בהחלט שהוא נובע מהוראות של משטרה או צבא, אבל משרד החינוך והתרבות הוא המוציא לפועל. הוא יכול להתווכח. לפי החוזר הזה, אדוני השר - ואני ערב לכל מלה שכתובה, ולא אקרא אותו - אסורים הטיולים ביהודה, בשומרון ובמזרח-ירושלים. לגבי שאר אזורי הארץ יש העניין של הגברת נשיאת הנשק. עד לרגע זה לא שונה החוזר הזה, ולכן, לומר שמשרד החינוך מעודד טיולים במזרח-ירושלים - אלה דברים שאינם אמת ואינם לכבוד הכנסת.

היו"ר ע' עלי:
------------
תודה רבה. שר החינוך רוצה להתייחס לדברים האלה? בבקשה.

שר החינוך, התרבות והספורט א' רובינשטיין:
---------------------------------------
אני חוזר ואומר: לאור מצב הביטחון אנחנו כן מעודדים טיולים, אבל מתנים זאת באישור שאנחנו צריכים לתת, בהתאם להוראות.

עמנואל זיסמן (העבודה):
---------------------
- - -

שאול יהלום (מפד"ל):
------------------
- - -

היו"ר ע' עלי:
------------
רבותי, תשובת השר מאוד ברורה. אפשר להסכים אתה ואפשר לא להסכים, אבל היא ברורה.

חבר הכנסת דב שילנסקי - איננו באולם. חברת הכנסת תמר גוז'נסקי, בבקשה.

תמר גוז'נסקי (חד"ש):
-------------------
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ירושלים שכשמה היא עיר שלם, עיר שלום, היום אנחנו דנים בהווה שלה ובעתידה בתקופה שתהליך השלום קיבל תאוצה מסוימת. לכן אי-אפשר לנתק את עתידה של ירושלים, את גורלה של ירושלים, מגורלו של תהליך השלום.

יש מי שחושב שלמען השלום לא צריך להקריב דבר. יש מי שחושב שהשלום לא חשוב מספיק כדי להעביר, במסגרת התהליך הזה, סמכויות לפלשתינים, להסיג את הצבא לאחור, כפי שזה נעשה בהסכם קהיר. מי שחושב כך גם אינו מסוגל לחשוב על שום פתרון קונסטרוקטיבי בנושא ירושלים. דווקא מפני שירושלים צריכה להיות עיר שלום, ודווקא משום שירושלים צריכה להיות עיר מאוחדת מבחינה מוניציפלית ומשום שהיא עיר שלום, לא צריך שבלבה תיבנה שוב גדר תיל כפי שהיה בעבר; צריך להגיע לכך שניתן יהיה לעבור מחלק אחד של העיר לחלק שני שלה ושניתן יהיה לקיים בעיר הזאת דו-קיום, וצריך לחול על ירושלים אותו פתרון הגיוני שיאפשר את הדו-קיום.

כשם שבשטחים האחרים, כשם שבעזה ובגדה הדו-קיום יקום ויתבסס ויישא פירות רק כאשר כל עם יגדיר את עצמו, יחיה את חייו במדינתו, ינהל את ענייניו באופן עצמאי ועל בסיס עצמאות של שני העמים, רק אז ניתן יהיה להגיע גם לדו-קיום בשלום אמיתי בינינו לבין הפלשתינים, לא דו-קיום של כיבוש, שהוא לא דו-קיום, לא דו-קיום של טרור שהוא לא דו-קיום, אלא דו-קיום בשלום, חיים זה בצד זה בשלום.

ההיגיון הזה, שהולך וקורם עור וגידים במהלך השלום הנוכחי - נכון שהממשלה הזאת עדיין לא הסכימה לכל מה שאני אומרת עכשיו, אבל הכיוון קיים - ההיגיון הזה אומר, שבירושלים צריך להימצא פתרון שיאפשר לשני העמים לבטא את הזהות הלאומית שלהם, את הרגשות שלהם, את המקום שירושלים תופסת במסורות הלאומיות שלהם, להקים עירייה ישראלית ועירייה פלשתינית שיהיו מתואמות, לאפשר לעם הפלשתיני להקים את מוסדותיו הלאומיים בירושלים המזרחית, ובירושלים המערבית - בירת מדינת ישראל.

הפתרון הזה, שאיננו מחלק את ירושלים מוניציפלית, אבל יוצר בה שתי בירות, יוצר בה שתי ישויות, הוא הפתרון שבסופו של דבר יכירו בו גם אלה שהיום לא מכירים בו, ואז ירושלים, ירושלים שאהובה כל כך על בני העם היהודי ועל בני עמים אחרים, תהיה באמת עיר שלום, עיר ביטחון ועיר של עמים לשני העמים. תודה רבה.

היו"ר ע' עלי:
------------
תודה רבה לחברת הכנסת גוז'נסקי. חבר הכנסת בנימין טמקין, בבקשה.

בנימין טמקין (מרצ):
------------------
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הדיון הזה, שלכאורה בא לציין את אחדותה של ירושלים, הוא בעצם דיון על משהו אחר. דוברי האופוזיציה רואים בירושלים קודם כול נשק.

שאול יהלום (מפד"ל):
------------------
מה?

בנימין טמקין (מרצ):
------------------
נשק. עוד מעט תבין. נשק בוויכוח האידיאולוגי הקיים בישראל לגבי הפתרון של הסכסוך הישראלי-הערבי והסכסוך הישראלי-הפלשתיני.

מיכאל איתן (הליכוד):
-------------------
אתה רואה בירושלים נטל.

בנימין טמקין (מרצ):
------------------
אתם רואים בה נשק. למה? מכיוון שאתם מוכנים להשתמש בירושלים ומוכנים לעורר כל בעיה אפשרית לגבי ירושלים על מנת לחבל באפשרות להגיע להסדר כלשהו.

עולה לכאן חבר הכנסת זנדברג ומסביר לנו - - -

שאול יהלום (מפד"ל):
------------------
תסביר את ההסבר ונראה אם אנחנו מבינים.

בנימין טמקין (מרצ):
------------------
אתה רוצה אולי לכתוב לי את הנאום? אין שום בעיה.

היו"ר ע' עלי:
------------
חבר הכנסת שאול יהלום, היום קיבלת רשות דיבור כבית-הלל. תן לו לדבר.

בנימין טמקין (מרצ):
------------------
באים ומסבירים לנו, שבסופו של דבר כל ההסכם ייפול על נושא ירושלים, ובעצם, מה שאומרים לנו: חבל להתחיל כל משא-ומתן, כי ממילא העניין הזה יתפוצץ ברגע שיגיע לירושלים.

איך אני יודע בדרך-כלל מתי ערבי או יהודי מתנגדים בכלל לתהליך השלום? כאשר בהופעה פומבית שלי בסקטור הערבי, אצל פלשתינים, או אצל ישראלים יהודים, השאלה הראשונה ששואל השואל אינה - איך נפתור את בעיית הגבולות, איך נשיג ביטחון למדינת ישראל, איזה סוג שלום יכול להיות; הוא מתחיל בשאלה שהוא יודע שעל-ידי כך שהוא שואל אותה הוא כאילו מפוצץ כבר מלכתחילה את המשא-ומתן - הוא מתחיל בשאלה של ירושלים.

יצחק לוי (מפד"ל):
----------------
בשכל.

בנימין טמקין (מרצ):
------------------
מי שמתחיל כך בעצם לא דואג כל כך לעניין ירושלים. אני אומר את זה באחריות.
אפילו היה הסדר בנושא ירושלים שהיה מניח את דעתכם עד הסוף, אפילו במצב הזה הייתם מתנגדים להחזיר גם את יריחו וגם את שכם.

מיכאל איתן (הליכוד):
-------------------
גילית את אמריקה.

בנימין טמקין (מרצ):
------------------
אתם באים לספר לנו שאתם מתנגדים לתהליך השלום בגלל מזרח-ירושלים? שקר.

יצחק לוי (מפד"ל):
----------------
לא מספרים את זה. אף אחד לא אומר את זה.

שאול יהלום (מפד"ל):
------------------
- - -

היו"ר ע' עלי:
------------
חבר הכנסת יהלום, אי-אפשר כך. חבר הכנסת יצחק לוי, אני מאוד מבקש.

בנימין טמקין (מרצ):
------------------
אתם באים לכאן ומנסים להשתמש ברגישות של שני הצדדים לעניין ירושלים על מנת לפוצץ את המשא-ומתן מלכתחילה. זה כל העניין כולו. אל תספרו לעם שאתם דואגים לעניין ירושלים, תספרו לעם - - -

מיכאל איתן (הליכוד):
-------------------
אתם דואגים?

היו"ר ע' עלי:
------------
חבר הכנסת איתן, זמנו תם. אתה רוצה לתת לו לדבר עד אין-סוף? אתן לו חצי שעה.

יהושע מצא (הליכוד):
------------------
אנחנו מדברים על ירושלים, לא על בואנוס-איירס.

בנימין טמקין (מרצ):
------------------
עוד הפעם התחלנו? יושב-ראש מזכירות המפלגה הקיקיונית עוד מעט הנקראת "חרות", תעזוב אותי בשקט.

יהושע מצא (הליכוד):
------------------
לא על בואנוס-איירס מדברים, על ירושלים.

בנימין טמקין (מרצ):
------------------
עזוב אותי.

היו"ר ע' עלי:
------------
חבר הכנסת מצא.

בנימין טמקין (מרצ):
------------------
יש לך דאגות למחר, תדאג לדאגות המחר.

היו"ר ע' עלי:
------------
אני גם לא רוצה להתייחס להערה האחרונה שלו. כיושב-ראש הישיבה אני מנוע מלהתייחס, קיקיונית וכו'. אל תחלק ציונים.

בנימין טמקין (מרצ):
------------------
מי ששולח אותי לבואנוס-איירס עושה את זה באופן שיטתי, כי הוא יודע שהוא נוגע בנקודה רגישה, אז הוא צריך לקבל את התשובה שהוא צריך לקבל.

יהושע מצא (הליכוד):
------------------
ברוך הבא לארץ-ישראל.

בנימין טמקין (מרצ):
------------------
ברוך שפטרנו מזה. את צ'יץ' כבר שלחת למקום אחר, תודה לאל, עכשיו אתה שולח אותי.

אם ייתן לי דקה, היושב-ראש, של דיבור ברצף - - -

היו"ר ע' עלי:
------------
אתן לך עוד שתי דקות.

בנימין טמקין (מרצ):
------------------
תודה. אתם לא יכולים לברוח מן העובדה, חבר הכנסת איתן וחבר הכנסת יהלום, שאתם מתנגדים לתהליך השלום כולו.

מיכאל איתן (הליכוד):
-------------------
אנחנו לא רוצים לברוח.

שאול יהלום (מפד"ל):
------------------
אנחנו גאים בזה.

בנימין טמקין (מרצ):
------------------
אתם לא מדברים על ירושלים. לא דאגת ירושלים בלבכם ולא דאגת השלום בלבכם, כי רק דבר אחד מעניין אתכם - ארץ-ישראל השלמה, ויהי מה. וארץ-ישראל השלמה שלכם כוללת את השליטה על ‎2 מיליוני ערבים פלשתינים ואת המלחמה האתנית המתמדת בינינו לבין הערבים, המובילה רק לשכול, רק לאלימות, רק לשנאה.

שאול יהלום (מפד"ל):
------------------
אצלכם יש רק שלום, אין אלימות...

היו"ר ע' עלי:
------------
חבר הכנסת יהלום, תן לו לסיים.

בנימין טמקין (מרצ):
------------------
כיוון שהעם יודע שאתם לא מציעים אלטרנטיבה כלשהי - - -

שאול יהלום (מפד"ל):
------------------
אז בואו לבחירות.

היו"ר ע' עלי:
------------
חבר הכנסת יהלום, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה.

בנימין טמקין (מרצ):
------------------
תקבל את התשובה בזמן. בינתיים תהליך השלום מתקדם - - -

שאול יהלום (מפד"ל):
------------------
- - -

היו"ר ע' עלי:
------------
חבר הכנסת יהלום, קראתי אותך לסדר בפעם הראשונה.

בנימין טמקין (מרצ):
------------------
לא יהיה הסדר שלום שלא יבטיח גם את הביטחון, גם את השלום, גם את הקיום הלאומי - -

מיכאל איתן (הליכוד):
-------------------
מה עם ירושלים?

בנימין טמקין (מרצ):
------------------
- - גם את אחדותה של ירושלים.

שאול יהלום (מפד"ל):
------------------
את הקיום הלאומי של מי?

בנימין טמקין (מרצ):
------------------
חבר הכנסת יהלום, העם רוצה לשמוע ממך יותר מקריאת ביניים שלילית. העם רוצה לשמוע פעם אחת מה האלטרנטיבה החיובית שלכם לפתרון הסכסוך. תודה רבה.

שאול יהלום (מפד"ל):
------------------
למה אתה רועד מבחירות? למה אתה פוחד מבחירות?

בנימין טמקין (מרצ):
------------------
תודה על הליווי.

יצחק לוי (מפד"ל):
----------------
למה לא אמרת מלה על הנאום של אלסאנע, שהיה נאום של שלום?

היו"ר ע' עלי:
------------
תודה רבה. חבר הכנסת דוד צוקר - איננו. חבר הכנסת אלי דיין, בבקשה.

אלי דיין (העבודה):
-----------------
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, קודם כול אני שמח להודיע לכנסת שהיום יום חגה של ירושלים, ובסוף הישיבה אנחנו נגיש הצעה אחת מוסכמת ביוזמה של סיעת הליכוד.

תמר גוז'נסקי (חד"ש):
-------------------
תהיה לך הפתעה, אבל תמשיך.

אלי דיין (העבודה):
-----------------
אני חושב שבעניין ירושלים יש קונסנסוס לאומי רחב, ויש הסכמה כמעט של כל חברי הכנסת בבית, שיש לשמור על אחדותה של ירושלים, על ריבונותה - - -

רון נחמן (הליכוד):
-----------------
אבל איך אתה עושה את זה?

היו"ר ע' עלי:
------------
יש הצעת סיכום של העבודה והליכוד יחד. זה יפה מאוד.

אלי דיין (העבודה):
-----------------
הכנסת גם תקרא לממשלה לעמוד על כך בכל משא-ומתן ולסכל כל ניסיון לפגוע בעקרונות האלה שהם בהסכמה מלאה. לכן תמהתי כששמעתי מחבר הכנסת מיכאל איתן שכאילו הממשלה סטתה במשהו בעניין ירושלים. לפחות לא נחליש את עצמנו. כאשר אנחנו אומרים שהממשלה סטתה, בעצם אנחנו מחלישים את עצמנו. אני חושב שהממשלה לא סטתה כהוא זה.
בעניין הזה הלכתי ועיינתי בכל המסמכים מקמפ-דייוויד. גם אז שאלו את ראש הממשלה מנחם בגין המנוח, למה הסכמת? שאלו אותו חברי כנסת מהליכוד, יוסף רום ואחרים, למה הסכמת לחילופי - - -

מיכאל איתן (הליכוד):
-------------------
למה הוא הסכים?

אלי דיין (העבודה):
-----------------
- - - למה הסכמת לחילופי המכתבים.

מיכאל איתן (הליכוד):
-------------------
ירושלים לא מופיעה בהסכם.

אלי דיין (העבודה):
-----------------
נכון. כי לא הגיעו - - -

יהושע מצא (הליכוד):
------------------
למה אתה משרבב דברים?

אלי דיין (העבודה):
-----------------
אני מסביר. ראש הממשלה מנחם בגין ענה לו: אנחנו אמרנו את עמדתנו בעניין ירושלים, והיא ברורה ולא ניסוג ממנה, והמצרים, סאדאת אמר את עמדתו, כל אחד כתב את עמדתו לנשיא קרטר. אותו דבר כאן.

יצחק לוי (מפד"ל):
----------------
לא אותו דבר. הסכמתם לדון על ירושלים.

אלי דיין (העבודה):
-----------------
הממשלה בקווי היסוד שלה קובעת: ירושלים בירתה של מדינת ישראל, מרכזו של העם היהודי, תישאר מאוחדת ושלמה בריבונות ישראל.

שאול יהלום (מפד"ל):
------------------
- - -

היו"ר ע' עלי:
------------
אולי תהיו מרוצים ממה שהוא מכריז. יושב-ראש הנהלת הקואליציה מכריז שירושלים היא בירתה הנצחית של ישראל.

אלי דיין (העבודה):
-----------------
אני מודיע לכם שבעניין הזה לא תהיה תזוזה.

שאול יהלום (מפד"ל):
------------------
אי-אפשר לעשות צחוק - - -

היו"ר ע' עלי:
------------
הוא מודיע שזאת עמדת הממשלה.

שאול יהלום (מפד"ל):
------------------
לפני הבחירות אמרו את זה על רמת-הגולן, והכול התהפך. הוא חוזר על זה עכשיו.

אלי דיין (העבודה):
-----------------
על רמת-הגולן אדבר כשיבוא הסכם על רמת-הגולן.

היו"ר ע' עלי:
------------
חבר הכנסת דיין מביע את דעתו, ומביא את עמדת מפלגתו, זה נרשם בפרוטוקול.
אתה צריך להיות מרוצה מכך.

שאול יהלום (מפד"ל):
------------------
אי-אפשר לעשות צחוק. הם אמרו את עמדת מפלגתם על רמת-הגולן לפני הבחירות.

אלי דיין (העבודה):
-----------------
חבר הכנסת יהלום, אני תמה שדווקא במקום שיש הסכמה אתה מחפש את המחלוקת.

שאול יהלום (מפד"ל):
------------------
על רמת-הגולן לא היתה הסכמה?

היו"ר ע' עלי:
------------
תנו לחבר הכנסת דיין לסכם את דבריו.

אלי דיין (העבודה):
-----------------
יש לנו חילוקי דעות, הם ידועים, וביום רביעי נתווכח עליהם ונצביע עליהם, כמו שעשינו בהסכמי קמפ-דייוויד, ויהיה רוב גדול בכנסת בעד ההסכם. אבל לפחות בעניין שאנחנו מאוחדים בו עלינו לחזק זה את זה. לכן אני מברך על היוזמה של סיעת הליכוד דווקא היום, ביום חג זה, למצוא את המאחד ולצאת, כולנו, בקביעה ברורה בעניין מעמדה, ריבונותה ואחדותה של ירושלים, ובהמשך אפילו בתביעה מהממשלה - אנחנו כקואליציה מסכימים לתבוע מהממשלה להמשיך ולעשות כדי שירושלים תתפתח, תשגשג, אוכלוסייתה תגדל ותתחזק, והיא תמשיך לנצח נצחים להיות הבירה המאוחדת של העם היהודי ושל מדינת ישראל. תודה.

היו"ר ע' עלי:
------------
תודה רבה לחבר הכנסת אלי דיין.

חבר הכנסת משה פלד - איננו. חבר הכנסת רון נחמן, בבקשה.

שאול יהלום (מפד"ל):
------------------
יושב-ראש הכנסת הודיע קודם שהישיבה תסתיים ב-‎00:19. האם כך יהיה?

היו"ר ע' עלי:
------------
אם היושב-ראש הודיע, מי אני שאשנה את החלטתו? צריך לברר. אני לא הייתי כאן ולא שמעתי.

אריאל ויינשטיין (הליכוד):
------------------------
לא היו כאן הסגנים. כאשר אתה באת, הושעת אותו.

רון נחמן (הליכוד):
-----------------
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת אלי דיין, יש פתגם בערבית שאומר:
בלשון אין עצם. כשאתה עומד על הדוכן ואתה מדבר, זה משהו בלתי רגיל, משכנע; בלתי רגיל. פעם הרוח הולכת לכאן ופעם הרוח הולכת לשם. בלשון אין עצם.

אבל אנחנו לא מדברים על קואליציה בין מפלגת העבודה לש"ס או "רם" או שמאי.
אנחנו מדברים פה על ירושלים. בוא אקרא לך מה אומרים אלה שאתם אנחנו צריכים לדון על ירושלים. אומר שיח' ג'מיל חמאמי, מנהל המרכז - - -

מיכאל איתן (הליכוד):
-------------------
הוא ממפלגת העבודה?

רון נחמן (הליכוד):
-----------------
הוא מן המקורבים, כנראה.

אלי דיין (העבודה):
-----------------
הוא פוסק גדול...

עמנואל זיסמן (העבודה):
---------------------
הרב הירש מנטורי-קרתא - - - יש הרבה יהודים - - - אז מה?

היו"ר ע' עלי:
------------
חבר הכנסת זיסמן, עוד מעט תורך לדבר. למה אתה צועק עכשיו?

רון נחמן (הליכוד):
-----------------
חבר הכנסת זיסמן, ברמקול שומעים עכשיו אותי, לא שומעים אותך. תן לי לקרוא את הקטע.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לקרוא לחבר הכנסת אלי דיין. שיח' ג'מיל חמאמי, מנהל המרכז למחקרים אסלאמיים, המקורב לתנועה האסלאמית, טוען כי פלשתין, ירושלים ואל-אקצה הם ווקף לפי האסלאם ואינם ניתנים לחלוקה.

אני קורא לך את הקטע הקטן הזה כדי להסביר שהיום, בדיון על ירושלים, דיברנו על מעמדה של ירושלים כחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל, מאוחדת ושלמה; הערבים אומרים שירושלים שלהם היא חלק בלתי נפרד מפלשתין, הלוא היא יפו, תל-אביב, לוד, יהודה, שומרון, כל מה שכלול באזור ירושלים, והיא עצמה.

אתה עולה על הבמה ומבקש שאנחנו נקבל כאן היום החלטה שכולנו מתאחדים סביב נושא ירושלים. אני מסכים. עמד לפניך השר רובינשטיין וענה לחבר הכנסת שאול יהלום דברים, שלצערי הרב אינם מדויקים. מה שאנחנו אומרים זה אולי מה שאנחנו רוצים שיהיה, אבל מה שיהיה זה לא בדיוק מה שאנחנו מתכוונים. אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת דיין, היום, ביום ירושלים, כשכל הממשלה נמצאת בטקס הזיכרון, יהודים, אתה, אנחנו, לא נוכל להיכנס לירושלים המזרחית, ובאותו נייר שחבר הכנסת שאול יהלום קרא ממנו היום לכנסת - - -

עמנואל זיסמן (העבודה):
---------------------
מה זה ירושלים המזרחית?

היו"ר ע' עלי:
------------
נא להפסיק. חבר הכנסת זיסמן, הנואם צריך לסיים.

רון נחמן (הליכוד):
-----------------
היום נמסר על-ידי גורמי המשטרה לוועדת הפנים, בדיון הפומבי, שירושלים המזרחית מוגדרת, וצדק השר רובינשטיין, לא על-ידו אלא על-ידי גורמי הביטחון, דהיינו המשטרה וצה"ל, כאזור סיכון. הקשיבו, ביום ירושלים, מזרח-ירושלים מוגדר כאזור סיכון.

עמנואל זיסמן (העבודה):
---------------------
- - -

היו"ר ע' עלי:
------------
חבר הכנסת זיסמן.

רון נחמן (הליכוד):
-----------------
אתה יודע למה? משום שהם מגדירים את ירושלים כפלשתין, ואתם תיתנו להם את ירושלים יחד עם פלשתין. זה אזור הסיכון. ביום ירושלים, צריך לומר לכל עם ישראל, שהמדיניות שלכם מביאה לכך שירושלים היא אזור סיכון א', וכך יבוא ההמשך לכל מדינת ישראל.

היו"ר ע' עלי:
------------
תודה רבה לחבר הכנסת רון נחמן.

חבר הכנסת פיני בדש - איננו. חברת הכנסת נעמי חזן, בבקשה.

חבר הכנסת זיסמן, אני מודיע לך שעוד צעקה, עוד קריאת ביניים, עוד הפרעה
- ואני מונע ממך לנאום.

עמנואל זיסמן (העבודה):
---------------------
אני רוצה לראות - - -

היו"ר ע' עלי:
------------
תראה. תעמיד אותי בניסיון ותראה שאעשה את זה. מה תעשה. מספיק. אתה כל הזמן נואם נאומי ביניים. אתה נואם את כל הנאום שלך בקריאות ביניים.

עמנואל זיסמן (העבודה):
---------------------
מה יקרה?

היו"ר ע' עלי:
------------
אוציא אותך מהמליאה ואז לא תוכל לנאום.

עמנואל זיסמן (העבודה):
---------------------
- - -

היו"ר ע' עלי:
------------
אני מבקש ממך להפסיק. חבר הכנסת זיסמן, מזמן צריך הייתי לקרוא אותך לסדר.
אני מבקש שתמנע ממני את האי-נעימות הזאת. אני מניח שלא תקרא קריאות ביניים לחברת הכנסת נעמי חזן. הדברים האלה מופנים גם לחבר הכנסת יהלום. בבקשה.

נעמי חזן (מרצ):
--------------
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום אנחנו מציינים ‎27 שנים לאיחוד ירושלים, ולמעשה עולות על סדר-היום שתי סוגיות מרכזיות. הראשונה, האם ירושלים אומנם מאוחדת, אחרי ‎27 שנים של שלטון שלנו בעיר? במידה רבה, מבחינה פיסית אולי כן, אבל מבחינה אנושית - ודאי וודאי שלא. קשה לעצום היום את העיניים. אני שואלת גם את חברי הבית וגם את הצופים, מתי היתה הפעם האחרונה שהם סיירו לא בהכרח בעיר העתיקה אלא ברחוב צלאח אל-דין במזרח-ירושלים.

אברהם רביץ (יהדות התורה):
------------------------
מתי היית בפעם האחרונה במאה-שערים?

נעמי חזן (מרצ):
--------------
בפעם האחרונה הייתי במאה-שערים ביום שישי, כאשר קניתי חלות במאפייה.

אברהם רביץ (יהדות התורה):
------------------------
זה לא אינדיקציה - - -

נעמי חזן (מרצ):
--------------
חבר הכנסת רביץ, משום שאני לא רוצה שתגזול מזמני בנושא חשוב כל כך, אני אמשיך בדברי.

ההשקעות של עיריית ירושלים בחלק המזרחי של העיר בשנה האחרונה היו ‎12% בלבד מהתקציב של העירייה, אף שמדובר בשליש מהאוכלוסייה הירושלמית שהיא פלשתינית. בעיר הזאת יש חומות; חומות פיסיות וחומות אנושיות וחומות מוסריות. אם אנחנו לא נשכיל להסיר את החומות האלה, הפכנו את איחוד ירושלים לאשליה.

כל מי שהתבטא היום בנושא ירושלים, בצדק העלה סוגיה שנייה ומרכזית, והיא קשורה לעתיד ירושלים ולתהליך השלום. יש לנו כאן בעיה מיוחדת לגבי ירושלים, כי מחד גיסא ברור לכולם שירושלים איננה ניתנת לחלוקה, ומאידך גיסא ברור שיושבים כאן שני עמים, ולטווח רחוק שני העמים חייבים לקבל ביטוי פוליטי גם בירושלים.

ולכן, חבר הכנסת יצחק לוי, אין ספק שירושלים תהיה אבן הבוחן לא רק להצלחת תהליך השלום אלא גם לאופי השלום שנרקם בינינו לבין שכנינו. כדי שישררו שקט ושלום בעיר הזאת לטווח רחוק, חייבים לתת ביטוי הולם לכל העמים המיוצגים בעיר. זה האתגר שלנו, זה האתגר של תהליך השלום. החשוב יותר - זה האתגר של אופי השלום בעתיד.
וכן, בירושלים, שאיננה ניתנת לחלוקה, יהיה ביטוי פוליטי גם לעם הפלשתיני וגם למדינת ישראל. תודה רבה.

היו"ר ע' עלי:
------------
תודה רבה לחברת הכנסת נעמי חזן.

אני מזמין את חבר הכנסת יוסף בא-גד, ואחריו - חבר הכנסת מנחם פרוש. רבותי, אני אקפיד על לוח זמנים. יש לנו סדר-יום עמוס מאוד.

קריאה:
-----
אמרו שמסיימים ב-‎00:19.

יוסף בא-גד (מולדת):
------------------
בדיוק כשאני עולה אתה מקפיד?

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני חוזר כעת ממעמד מרגש, מטקס ההנצחה בגבעת-התחמושת, ולפני כן הייתי בטקס האזכרה בהר הרצל. שני הטקסים האלה לזיכרון יקירינו שנפלו במלחמת ששת הימים על כיבוש ירושלים, מחייבים אותנו להבטיח שלא עוד, לא ניתן לחלק את ירושלים ולא נוותר על חלק כלשהו בארץ-ישראל השלמה.

בד בבד מתקיים ברגעים אלה מצעד כביר. רבבות בני נוער ומבוגרים - לצערי, רובם רק מדור הכיפות הסרוגות - ותודה רבה לראש עיריית ירושלים, חבר הכנסת אהוד אולמרט, שסגר את הכבישים, כל רחוב יפו, וכל הכבישים בדרך, לא רק לכותל, מלאים רבבות רבבות חוגגים עם דגלים, וכל השערים בכניסה לעיר העתיקה מלאים בני נוער לתפארת. כדאי לראות את המעמד. אני מזמין את כל עם ישראל לעצרת שתתקיים בכותל בשעה ‎00:20, עצרת רבבות שיפגינו את אחדותה של ירושלים ושלמותה של מדינת ישראל.

כיליד מוצא-תחתית שסבל על גופו את כל מוראות מלחמת השחרור, שאלתי את עצמי מדוע במלחמת השחרור לא אצ"ל, לא לח"י ולא הפלמ"ח לא הצליחו לכבוש את העיר העתיקה.
קרה דבר מעניין - אנשי הלח"י יצאו מרחוב יפו ליד בניין הדואר לכבוש את שער יפו, פגז נפל והמכונית התפוצצה; אנשי האצ"ל יצאו לכיוון שער שכם, ולא הצליחו לכבוש;
הפלמ"ח כבש ונכנס לשער ציון והתאחד עם הרובע היהודי, ולמחרת נסוג והפקיר את המקום משיקולים ביטחוניים.

אריאל ויינשטיין (הליכוד):
------------------------
החליפו אותו, אדוני.

יוסף בא-גד (מולדת):
------------------
החליפו אותו, ובהחלפה הלגיון לקח חזרה את השלטון. פינו כמה פצועים ולקח את השלטון. אני שואל את עצמי, למה הם לא הצליחו ולמה במלחמת - -

אדוני מצלצל ואני עוד לא התחלתי בדברי תורה.

היו"ר ע' עלי:
------------
זמנך תם.

יוסף בא-גד (מולדת):
------------------
- - ששת הימים הצלחנו לכבוש את ירושלים. ירושלים לא תיכבש על-ידי צבאות פרטיים אלא על-ידי צבא ישראל המאוחד. למה? ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו.
שלוש פעמים מופיעה בתורה המלה "יחדיו": "וילכו שניהם יחדו" - בעקדה, "ויענו כל העם יחדו" - בקבלת תורה, "ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה יחדו". מעקדת יצחק דרך מתן תורה עד לשלמותה ולאחדותה של ירושלים, תיבנה ותיכונן, לביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.

היו"ר ע' עלי:
------------
תודה רבה.

אני מזמין את חבר הכנסת מנחם פרוש, אחריו - חבר הכנסת אברהם רביץ, ואחריו
- חבר הכנסת שמואל הלפרט.

מנחם פרוש (יהדות התורה):
-----------------------
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנו עומדים היום ביום ירושלים. נרענן זיכרוננו, נשחזר המחזות, הגילויים המרגשים המרטיטים אז, אז לפני ‎27 שנים, שזכינו לחזור לתוככי ירושלים עיר הקודש והמקדש, להתרפק על אבני הכותל המערבי סביב בית-מקדשנו. נזכור את המחזות אז ואת המצב שהגענו אליו היום.

נחלי דם ודמעות נשפכו עלייך ירושלים. לא שכחנו את ירושלים ולא נשכח אותה.
נשבענו: "אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני, תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי. זכר ה' לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו ערו עד היסוד בה".

זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים. באלפיים שנות גלותנו, בכל הדורות, וגם בדורנו, בני אדום לא שינו עמדתם כלפי ירושלים. בני אדום, ללא הבדל, גם ידידותיים, לא הבינו, לא הכירו ולא מכירים ונלחמים נגד זכויותינו על ירושלים. זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים, כולם כולם הם האומרים ערו ערו עד היסוד בה.

בעומדנו השנה ביום ירושלים נאמר לא רק זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים, אלא זכור ה' לבני ישראל את יום ירושלים.

מקנן בלב החשש, חולשת עמדתם של בני ישראל ממשמעות יום ירושלים והמשתמע ממנו.
נכון, אמש, בפתיחת חגיגות יום ירושלים, הכריז ראש הממשלה, מר יצחק רבין, הכרזה ברורה ותקיפה, שירושלים תישאר מאוחדת ותחת ריבונות ישראלית. הכרזה יפה לכאורה, מעודדת, בומבסטית במידה מסוימת: ירושלים תישאר מאוחדת לתמיד תחת ריבונות ישראל.
אולם, רבותי, נתבונן במציאות. במציאות ירושלים, לצערנו, היא כבר כיום מחולקת.
יהודים מפחדים ללכת בחלקים רבים בירושלים העתיקה. החברה להגנת הטבע מסרה הבוקר בוועדת הפנים של הכנסת כי ‎11735 מטיילים ביטלו טיוליהם בירושלים. זהו רק סימפטום של המצב שאנחנו נמצאים בו. אין השוואה לתחושה שחשנו עד לפני ‎27 שנה וכל השנים האלה עד לאחרונה. גם אלה ההולכים בתוככי ירושלים העתיקה עושים זאת באשר הם לא רוצים לוותר, אבל הם לא חשים בטוחים בהליכתם.

אם לא יינקטו האמצעים החריפים ביותר להרתיע כל מי שרוצה לפגוע, מי יודע לאן נגיע? הכרחי ליצור הרתעה של "נפל פחד היהודים עליהם", ורק בזה נשמור על איחודה ועל שלמותה של ירושלים.

עם כל ההערכה להכרזות על שמירת שלמותה ואחדותה של ירושלים, אם לא נבטיח שלומם של המתהלכים בה, לא תישמר שלמותה.

תסלח לי, אדוני היושב-ראש. אתה חייב לתת לי עוד שתי דקות כדי להגיד את דברי.

היו"ר ע' עלי:
------------
יש לך עוד שתי דקות.

מנחם פרוש (יהדות התורה):
-----------------------
בדיון זה על ירושלים לא הייתי רוצה להיכנס לוויכוח ולהוכיח את חברת הכנסת דליה איציק על הדברים שהיא אמרה. מזמן אני לא מתווכח עמה. אני רק מוכיח לה מהי המציאות בירושלים. ברוך השם, הוכחנו לה מהי המציאות בירושלים. אבל היא, בדרכיה, היא זו אשר נתנה לנו את העזרה, שהציבור יבין למה יש צורך במהפך הזה. אבל מהו הפחד שלה? הביטו, הביטו וראו עד לאן היא הגיעה. הפחד שלה הוא שאם גידול האוכלוסייה החרדית מגיע להיקף כזה - מי יודע אם לא הכוח האנטי-ציוני הוא זה שישתלט בירושלים.

רבותי לא לחינם לגלג בן-גוריון על המלה ציונות כי בציונות הזאת ‎360000
בני נוער ירדו מהארץ, והיישוב בירושלים הולך וגדל מאלה שהם חרדים לדבר ה'.

כעת אני חייב להעלות שתי הצעות מוגדרות ביותר. אם אנחנו רוצים לתת לירושלים את אשר היא מבקשת כדי לחזק אותה, עלינו להכריז ולתת לירושלים את המעמד של אזור פיתוח א'. רק על-ידי זה, במשפט אחד קצר - אזור פיתוח א' לירושלים, נאפשר לירושלים לשפר את מצבה הכלכלי. בלי זה אני לא רואה כל שינוי שיהיה, אם לא יגדירו באופן המוגדר מהי הדרישה המעשית. את כל ההצעות שישנן אנחנו לא משיגים על-ידי הביורוקרטיה.

אני רוצה להגיד עוד דבר. שר הבינוי והשיכון יצא כעת עם תנופה כזאת בקשר לבנייה. אנחנו פונים אליו. לא אהיה שלם עם עצמי אם לא אעלה זאת. לצערנו הגדול, בכל שנה ושנה מאות, מאות זוגות צעירים מוכרחים לעזוב את ירושלים, כי אין מקומות דיור. תימצא האפשרות לתת להם את השיכונים.

לא אהיה שלם עם עצמי אם לא אעלה את בעיית הבעיות של הדיור במגזר החינוך החרדי. אז, אז, בימי הטורקים, למדו ה"כותבים", כפי שקראו לזה הערבים; בתנאים שכאלה שלומדים כיום אלפי ילדי ישראל. עובדה היא שבכיתות א'-ו' לומדים ‎50% בחינוך החרדי. אם תבקרו שם תיווכחו לראות את המצב ובאילו תנאים הם נמצאים. ממש לא יאומן כי יסופר.

לבסוף, רבותי, נשמעו כאן נאומים מנאומים שונים. כולם, כולם דיברו על ירושלים. אבל נזכור: ייחודה של ירושלים הוא קדושתה. קדושת ירושלים קדושתה קדושת עולם. המזכירים את ה' אל דמי לכם, תמיד לא יחשו, ואל תיתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהילה.

היו"ר ע' עלי:
------------
תודה רבה לחבר הכנסת פרוש. חבר הכנסת אברהם רביץ, ואחריו - חבר הכנסת שמואל הלפרט.

דן תיכון (הליכוד):
-----------------
מי אחריו?

היו"ר ע' עלי:
------------
אחריו - חבר הכנסת חיים דיין. אני מעריך שבאמצע אני אכנס. חבר הכנסת שילנסקי יחליף אותי ואז אדבר.


דן תיכון (הליכוד):
-----------------
אנחנו צריכים להשתתף בקבלת פנים ליושב-ראש הפרלמנט - - -

דוד מנע (הליכוד):
----------------
גם אני צריך ללכת.

דן תיכון (הליכוד):
-----------------
אנחנו לא יודעים מתי.

אברהם רביץ (יהדות התורה):
------------------------
יש כמה. גם אני ביניהם.

דן תיכון (הליכוד):
-----------------
לא ברור מה קורה כאן עם הדוברים.

היו"ר ע' עלי:
------------
רבותי, זה סדר הדוברים. חבר הכנסת רביץ, בבקשה.

אברהם רביץ (יהדות התורה):
------------------------
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת - - -

קריאות:
------
- - -

היו"ר ע' עלי:
------------
סליחה, אני מבקש להפסיק. אם יש למישהו מחברי הכנסת בקשה כלשהי - נא לגשת לסגנית מזכיר הכנסת. תשנו את הסדר. הרי אין לי שום עניין שלא להיענות לכם. רק שהדברים יתואמו מראש. בבקשה.

אברהם רביץ (יהדות התורה):
------------------------
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ירושלים עיר מיוחדת היא ללא ספק. מהו הייחוד של ירושלים? על ירושלים נאמר: עיר שחוברה לה יחדיו. שני פירושים לחיבור הזה: עיר שעושה את ישראל חברים זה לזה; וחוברה לה יחדיו - ירושלים מתאחדת, מתחברת אל ירושלים של מעלה. כל זכות קיומה המיוחד של ירושלים תלויה בזה שירושלים קשורה אל ירושלים של מעלה, דהיינו: מהותה, תוכנה של ירושלים הוא תוכן רוחני, והוא תוכן המשרה אווירה רוחנית על כל יושביה.

ירושלים היא עיר שעושה חברים זה לזה. ירושלים איננה סובלת שנאת חינם. משום כך חרבה ירושלים בעבר.

אדוני היושב-ראש, ברשותך, אני רוצה לומר כך: כאשר עולה לכאן מציעה, אחת המציעות של ההצעה הזאת לסדר-היום, ומדברת על אנשים שונים, על אנשים שראויים שיהיו בירושלים ועל אנשים שאינם ראויים שיהיו בירושלים, על יהודים שומרי תורה ומצוות, שהם מנקרים את עיניה - כך היא עולה להעלות את ירושלים על ראשנו, על ראש שמחתנו? זוהי סיבה לכך שיכולה לעלות לכאן חברת כנסת ולהעלות את ירושלים על סדר-היום? ירושלים עם אנשים אלה, שהם מקיימי תורה ומצוות, היא העיר אשר תביא אותנו אל הנצח. אין אנו רוצים בירושלים, ולפחות אין זו זכות קיומה של ירושלים, כאשר היא תביא לכאן את תרבות הפאבים, את תרבות תל-אביב, את תרבות נאפולי.

אליהו בן-מנחם (העבודה):
----------------------
מה אתה רוצה מתל-אביב? היא עיר טובה. מה קרה לך?

אברהם רביץ (יהדות התורה):
------------------------
היכן שאתה גר היא טובה. לא נותנים לך להיכנס לצפוניים. אצלכם זה טוב.

אליהו בן-מנחם (העבודה):
----------------------
מה רע אצלי בדרומיים? מה אני צריך את הצפוניים? - - -

אברהם רביץ (יהדות התורה):
------------------------
לכן, רבותי, אני חושב שהמחאה הגדולה שלנו צריכה להיות על דברים כאלה, שהועלו כאן ביום ירושלים מעל בימת הכנסת. ואנחנו כולנו צריכים להתגאות בציבור היהודי שומר תורה ומצוות, שהוא אכן מאכלס את ירושלים. ויש לי בשורה בשבילכם: בקדנציה הבאה של עיריית ירושלים ציבור שומרי תורה ומצוות יהיה רוב גדול, ואנחנו נחגוג יחד עם יהודים כמו חבר הכנסת עמנואל זיסמן, שיודע להעריך את מסורת ישראל, והוא שמח על כל יהודי שומר תורה ומצוות ובלבד שהוא יגור בירושלים. זה נכון, חבר הכנסת זיסמן?

עמנואל זיסמן (העבודה):
---------------------
כל יהודי באשר הוא יהודי.

אברהם רביץ (יהדות התורה):
------------------------
ולכן אני חושב, שביום ירושלים צריכים לומר את הדברים האלה ולמחות נגד דברים אחרים.

ואני רוצה לסיים במשפט אחד לידידי מן האופוזיציה. אני חושב שאולי כדאי לחשוב שנית, יכול להיות שאנחנו עושים טעות בכך שאנחנו מעלים ספקות ותוקפים את הממשלה באשר לירושלים. מדוע אנחנו לא עושים את זה על תל-אביב ועל יפו, על חדרה, על עפולה? למה לנו לעורר את הספקות האלה בכלל?

ירושלים היא נצחית לעם היהודי. ירושלים היא העיר שהקדוש-ברוך-הוא נתן לנו והוא משרה עליה את שכינתו. היא לא תינתן לזרים. עלינו רק לומר דבר אחד: אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני; ולא להעלות ספקות בעניין הזה. אני חושב שעצם העובדה שאנחנו פעם אחר פעם מעלים ספקות לגבי קיומנו הנצחי בירושלים, זה מכניס הרהורים למישהו, למאן דהוא. אנחנו פה לעד ולנצח נצחים, ורק שנהיה ראויים לכך. ולירושלים עירך ברחמים תשוב.

היו"ר ע' עלי:
------------
תודה רבה לחבר הכנסת רביץ.

חבר הכנסת דב שילנסקי, ואחריו - חבר הכנסת שמואל הלפרט. חבר הכנסת הלפרט, חבר הכנסת שילנסקי צריך להחליף אותי. על כן אתה תדבר אחריו. אני מבקש את סליחתך.


דב שילנסקי (הליכוד):
-------------------
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ב"ספר הקטרוג והאמונה" משוררנו אורי צבי גרינברג כותב: "אשה הנה בנך, על גבו ירושלים עומדת, ירושלים של דם, של תהום, של בתרים, של מלכות".

זוהי ירושלים. היא עמדה על גב בנינו, ובנינו נשאו אותה בכל מאודם, כי ירושלים היא המקום הקדוש ביותר לעם ישראל, ובירושלים - הר-הבית. כאשר אנחנו מתפללים "לציון עירך ברחמים תשוב" - ציון, אין הכוונה לכיכר-ציון שבירושלים המערבית. ציון - זה הר-הבית.

במשך אלפי שנים אנחנו נשאנו את עינינו לירושלים. אי-אפשר להגיד עלינו, שהנה כמו שיש מונח משפטי "התיישנות", חלה ההתיישנות על תביעתנו לגבי ארץ-ישראל בשלמותה כשירושלים במרכזה. בוודאי כולכם יודעים שבמשפטים יש התיישנות, אם התביעה היא לכסף זה כך וכך שנים, אם למקרקעין זה כך וכך שנים. בארץ ההתיישנות לגבי כספים היא שבע שנים. על תביעתנו לירושלים אין התיישנות של יום, אין התיישנות של דקה.
עשרות-עשרות פעמים ביום, בתפילותינו, אנחנו מזכירים את ירושלים. דקה אחת אינה עוברת שאנחנו לא מזכירים בכל תפילותינו את ארץ-ישראל. אין אדם שיכול להגיד שיש התיישנות לגבי תביעתנו לגבי ירושלים ובלבה - החומה, ובלב החומה - הר-הבית.
והר-הבית הוא המקום הקדוש ביותר לעם ישראל.

מוטה גור אמר בעת שחרור הכותל, בעת שחרור הר-הבית: הר-הבית בידינו. אדוני היושב-ראש, האם הר-הבית בידינו? יהודי לא יכול להתפלל בהר-הבית, אבל מוסלמי - כן.
יהודי שם את נפשו בכפו כאשר הוא עולה על הר-הבית, והמוסלמים מסתובבים שם חופשיים ועושים כבתוך שלהם.

יש חוקי בנייה בירושלים, אך בהר-הבית מתבצעת ללא הפסקה בנייה בלתי חוקית, ואין מונע. יהודי סוגר מרפסת, באה העירייה עושה לו משפט. ושם בונים והורסים ומוחקים שריד שמזכיר משהו של יהדות.

אדוני היושב-ראש, אתה זוכר איך בעת היותי יושב-ראש ועדת הפנים, ואתה חבר מאוד פעיל בוועדה, הלכנו להר-הבית, וכשהלכנו להר-הבית, המשטרה מצאה לנכון להביא מאות שוטרים. הם הגזימו, הם רצו לעשות לנו פרובוקציה, המשטרה. הם חשבו שהנה, ועדת כנסת עולה להר-הבית, הסכנה שלהם היא גדולה כל כך, שצריך היה להביא מאות שוטרים.
והזוכר אתה, אדוני היושב-ראש, כאשר חזרנו מהר-הבית לכנסת איך כולם קיבלו אותנו כאילו באנו והנה אנחנו עוד חיים, חשבו שלא נצא משם.

הר-הבית בידינו? הוא היה בידינו כששחררנו אותו, אבל אחר כך שר הביטחון מסר את המפתחות לווקף.

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, למוסלמים הר-הבית אינו המקום הקדוש ביותר.
מכה, מדינה. בשבילנו - ירושלים והר-הבית המקום הקדוש ביותר. בכל מקום בעולם שאנחנו נמצאים בו, אנחנו מפנים את עינינו לכיוון הר-הבית, לכיוון בית-המקדש.
המוסלמים, מכל מקום שהם מתפללים בו, אפילו כאשר הם מתפללים בהר-הבית, הם מפנים את עיניהם לכיוון מכה, כי מכה היא המקום הקדוש ביותר שלהם, והר-הבית הוא המקום הקדוש ביותר שלנו, של עם ישראל.

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה - לבי כואב, לבי דואב על מה שנעשה לגבי ארץ-ישראל כולה. אבל אני מוכרח להתוודות: אני דואב על יריחו ועל עזה ועל חברון, ואני מפחד גם על ירושלים. הנה המשטרה הפלשתינית, זו שעכשיו באה, יש לה דגל. ומה על הדגל שלה? סמל - כיפת הסלע. מה זאת אומרת שעל הדגל יש סמל כיפת הסלע? דגל שמים כמטרה, כשאיפה להגיע אליו. זאת אומרת - זהו הסמל שלנו, זוהי השאיפה שלנו - כיפת הסלע.

ואני דואג ואני כואב ואני חרד. ומי ייתן והיושב במרומים ישלח לנו את הנס, איך לצאת מהאסון הזה שאנחנו נכנסנו אליו. ובעזרת השם, שתבוא בקרוב בימינו הגאולה השלמה ונהיה בטוחים בארץ-ישראל ובירושלים, ויבוא הגואל על ישראל.

היו"ר ע' עלי:
------------
תודה רבה לחבר הכנסת שילנסקי.

חבר הכנסת שמואל הלפרט, בבקשה. אחריו אני אדבר. ב-‎30:19 - חבר הכנסת אהוד אולמרט. אם ייוותר זמן עד ‎30:19, ידברו אחרים.

שמואל הלפרט (יהדות התורה):
-------------------------
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ביום חגה של ירושלים, ביום שירושלים חוברה יחדיו, אנו נאלצים להביע את חרדתנו למעמדה של ירושלים כבירת ישראל שהתערער בעקבות המשא-ומתן עם אש"ף.

ההסכם שנחתם באוסלו ובקהיר מסכן את שלמותה של ירושלים עיר הקודש, למרות כל ההצהרות המרגיעות של ראש הממשלה ושר החוץ.

עובדה היא, כי ראשי אש"ף מצהירים השכם והערב, לפני החתימה על ההסכם ואחרי החתימה, שהיעד של ההסכם מבחינתם הוא הקמת מדינה פלשתינית שבירתה ירושלים.

למנגינה זו הצטרף לאחרונה גם חוסיין מלך ירדן, אחרי שהיו מי שכבר רצו לרשום את התאריך ‎3 בנובמבר כתאריך היסטורי.

עצם הסכמתה של ממשלת ישראל לאפשר לערביי ירושלים את הזכות לבחור לאוטונומיה, תגרור אוטומטית גם את הדרישה והזכות להיבחר.

הקולות הצורמים של שרים וסגני שרים על הצורך לאפשר ישות נפרדת למזרח-ירושלים, מסכנים את שלמותה של העיר.

אין ספק כי אסור היה להסכים לכל ויתור בנושא ירושלים, וגם בעתיד אסור להיכנס לכל משא-ומתן כזה. ירושלים צריכה להיות מחוץ לכל משא-ומתן, כי כל משא-ומתן יגרור ויתורים.

ובהזדמנות זו, אני רוצה לברך את שר הבינוי והשיכון, שלא נרתע מלהציג בפני הממשל האמריקני את תוכנית ירושלים רבתי, ואנו אומרים לו: חזק ואמץ, תמשיך בבניין ירושלים עיר הקודש, ובזאת תהיה גדולתך.

חברי הכנסת, מלבד דאגתנו לירושלים מבחינה פיסית, חובתנו לדאוג גם לירושלים של מעלה, לעולם התורה והישיבות שבה. אומנם ירושלים נבנית, ברוך השם, בקצב יוצא מן הכלל, וכולנו שמחים על כך, אולם לא אחת המצב מזכיר לנו את הנאמר בסליחות: "אזכרה אלוקים ואהמיה, בראותי כל עיר על תלה בנויה ועיר אלוקים מושפלת עד שאול תחתיה".

בעבר היו בראשות העיר גורמים שעינם היתה צרה בהתפתחות היהדות החרדית.
הגידול הטבעי של הציבור החרדי הטריד אותם, באותה מידה כמו הגידול של האוכלוסייה הערבית - וניסו להצר את צעדינו בתחום החינוך, בתי-הכנסת, ישיבות, מקוואות.

אנו מקווים שראש העירייה הנבחר, מר אהוד אולמרט, מתוך היכרותי עמו הרבה שנים ועל סמך הצהרותיו לבטל את הקיפוח שהיה במשך עשרות שנים כלפי האוכלוסייה החרדית, אכן יתרגם זאת למעשים.

חבר הכנסת וראש העיר מר אולמרט: אל תירתע מהמכשולים שיערימו חוגי השמאל הקיצוני, הבג"צים, כי אתה פועל למען דבר צודק, לבטל עיוות משווע ולתת את מה שמגיע לאוכלוסייה החרדית.

ולסיום, נתפלל שיקוים בנו בקרוב הפסוק: "הפורש סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים".

היו"ר ד' שילנסקי:
----------------
אמן.

יהושע מצא (הליכוד):
------------------
אמן ואמן.

היו"ר ד' שילנסקי:
----------------
חבר הכנסת עובדיה עלי, אחריו - חבר הכנסת חיים דיין. אם חבר הכנסת חיים דיין לא יהיה באולם, ידבר חבר הכנסת עמנואל זיסמן.

עובדיה עלי (הליכוד):
-------------------
אדוני היושב-ראש, אני הכרזתי שבשעה ‎30:19 ידבר ראש עיריית ירושלים, חבר הכנסת אהוד אולמרט.

היו"ר ד' שילנסקי:
----------------
אני מוכרח לציין, איזה יחס מיוחד יש לחבר הכנסת עובדיה עלי, סגן יושב-ראש הכנסת, שלחבר הכנסת אולמרט, בגלל היותו ראש עיריית ירושלים, נתן שעה קבועה.

עובדיה עלי (הליכוד):
-------------------
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני ראש העיר ירושלים, חבר הכנסת אולמרט, ראשית אני מבקש לברך בברכת חג שמח את תושבי ירושלים ואת כל עם ישראל, שכן יום ירושלים הוא יום חג לכולנו, ומן הראוי שייתן לכך ביטוי כל איש ואיש לפי דרכו, שהרי לכל איש יש ירושלים.

חז"ל אומרים: שבעים שמות לירושלים כנגד שבעים שמות שנקראו לקדוש-ברוך-הוא.
ללמד על רבגוניות פניה של העיר ירושלים, שהיא עיר לכל העמים ועיר לכל הדתות ובירה רוחנית לעולם כולו. אך כמובן היא בראש ובראשונה בירתו הנצחית, לעד, של עם ישראל.

השם ירושלים לבדו, שהוא אחד מ-‎70 שמותיה של העיר הזאת, נזכר במקרא ‎656
פעמים, ואם תרצו, לשם השוואה, שמה של העיר אינו נזכר אפילו פעם אחת בקוראן. זה לא אומר לכם דבר?

אדוני היושב-ראש, אלמלא סד הזמן הייתי קורא הרבה מלות אהבה ושורות של אהבה על ירושלים מתוך המקרא, המשנה והתלמוד ומתוך השירה והספרות העברית, המלאים את ירושלים כמים לים מכסים, אך סד הזמן מעיק, ועל כן אומר רק עוד כמה שורות של פרוזה.

הקשבתי קשב רב לראש העיר ירושלים, ראש העיר הנמרץ, המוכשר, ידידנו האהוב חבר הכנסת אהוד אולמרט, שדיבר גם ברדיו וגם בטלוויזיה, והוא אמר בערך כך: אני מציע שנפסיק לומר לירושלים מלות שיר, הגיע הזמן לטפל בבעיותיה הבסיסיות של ירושלים, הגיע הזמן להרחיב את מקורות התעסוקה של תושבי העיר, הגיע הזמן למצוא מענים הולמים לבעיות הביטחון של ירושלים, על מנת שלא תהיה מחוץ לתחום למטיילים. אף ששמענו כאן את הבהרותיו של שר החינוך, לא השתכנעתי שבני נוער רבים נוהרים היום לטייל ברחובות ירושלים.

אני מוסיף: הגיע הזמן לחסל כל סממן של ריבונות אש"פית בירושלים, ומתוך כך סגירת ה"אוריינט האוס", שלגביו העליתי בזמני שאילתא והתשובה לא הניחה את דעתי.

הגיע הזמן לעשות מעשים של ממש להפסיק את ההגירה מירושלים. הגיע הזמן לדאוג להתיישבות רחבת היקף בירושלים ולהרחיב את העיר מזרחה, ויש לכך משמעות פוליטית, ותיכף אגע בקצה קצהו של המזלג גם בעניין הזה.

סבורני שהכול עוד אפשרי, אם כך תעשה ממשלת ישראל, ותעשה זאת יד אחת עם ראש העיר הנמרץ של ירושלים ועם עיריית ירושלים, על מנת שירושלים תעמוד בראש שמחתנו.

לצערי הרב, ביום ירושלים, ביום החג הזה, עתידה של העיר לא כל כך ברור.
אומנם צדק ידידי חבר הכנסת רביץ שאמר: מה לכם להזדעק כעת, אתם האופוזיציה, ולהציב סימני שאלה על נצחיותה, על כך שירושלים היא עיר בירתו הבלעדית של עם ישראל? אין לנו ספק שכך צריך להיות. אבל, עננה מרחפת מעל ירושלים.

אדוני היושב-ראש, אבקש לתקן את דבריך, לא רק על דגל אש"ף יש כיפת הסלע.
אש"ף אומר בלשונו בצורה ברורה וחד-משמעית, ששאיפתו לגרום לכך שירושלים תהיה בירתו, בירתה של המדינה הפלשתינית, ואסור לנו להתנהג כבנות-יענה. חייבים לומר זאת חד-משמעית כאן, קבל עם ועולם, קבל עם ועדה, שירושלים היא עיר שלמה, עיר אחת ובירתו הבלעדית והאחת של עם ישראל בלבד.

אם נעשה לחיזוקה של ירושלים, נרבה בהתיישבות יהודית, נרבה בתעסוקה הולמת ונאותה, נדאג להתפתחות העיר, נבסס את העיר, כך נוכל להבטיח שירושלים תישאר מאוחדת, שלמה, מלוכדת ובירתו של עם ישראל בלבד. תודה רבה, אדוני.

היו"ר ד' שילנסקי:
----------------
תודה רבה.

יש לי פה בעיה קטנה, שאני רוצה ללבן אותה ברוח טובה עם כולם. חבר הכנסת זיסמן, אני קודם קראתי בשמך, אבל כפי שאמר קודמי בתפקיד, חבר הכנסת עובדיה עלי, שהוא קבע עם ראש עיריית ירושלים, ואינני רוצה לעמוד פה בנאום שלך - -

עמנואל זיסמן (העבודה):
---------------------
אני תומך בראש עיריית ירושלים.

היו"ר ד' שילנסקי:
----------------
- - עם הסטופר ביד, כי אז אני אצטרך לשמור על הדקה, ובעניין ירושלים אם עוברים דקה אז גם אני מקבל בהבנה.

בקשר לסדר-היום, צריך היה להיות פה בהמשך סדר-היום ציון לסיום מלחמת העולם השנייה. קיבלתי פה מכתב מחבר הכנסת עמנואל זיסמן, ושמעתי שגם חבר הכנסת עובדיה עלי הציע - - -

עובדיה עלי (הליכוד):
-------------------
על דעתי.

היו"ר ד' שילנסקי:
----------------
הם הציעו שזה יידחה ליום אחר, כיוון שהשעה תהיה מאוחרת. יש הסכמה של יושב-ראש הכנסת לדחייה. אבל, למען הסדר הטוב והפרוטוקול אני רוצה לציין, שדווקא השנה יצא שיום שחרור ירושלים ויום תום מלחמת העולם השנייה חלו באותו יום. לסיום מלחמת העולם השנייה קוראים: הניצחון על גרמניה. אני אישית מתנגד לביטוי "הניצחון על גרמניה", כי אוי ואבוי איזה ניצחון היה לנו, היהודים, עם כל הקברים שישנם. אני קורא לזה: תבוסת גרמניה הנאצית. דווקא השנה יצא שיום שחרור ירושלים ויום תום מלחמת העולם השנייה חלו באותו יום, וזה יצא באמת יפה. אבל אילוצי הזמן - - -

עובדיה עלי (הליכוד):
-------------------
מלחמת העולם השנייה הסתיימה ב-‎7 במאי. לא יקרה שום דבר אם נדחה את הדיון עוד בכמה ימים.

היו"ר ד' שילנסקי:
----------------
בהתחשב באילוצי הזמן, הנושא הזה של תום מלחמת העולם השנייה, או כפי שאני קורא לזה, תבוסת גרמניה הנאצית, יידחה כנראה ליום חמישי.

ועכשיו אני מזמין את כבוד ראש עיריית ירושלים, אבל הוא עולה לדוכן באדרת של חבר הכנסת אהוד אולמרט. אחריו - חבר הכנסת עמנואל זיסמן, אחריו - חבר הכנסת דן תיכון, אחריו - חבר הכנסת דוד מנע, ואחריו - חבר הכנסת אבנר חי שאקי. אחר כך נעבור לסיכומים.

בבקשה, אדוני ראש העיר.


אהוד אולמרט (הליכוד):
--------------------
אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, ראשית, תרשה לי, אדוני היושב-ראש, להודות לך ולחבר הכנסת זיסמן על ההתחשבות. אני הבעתי משאלה, מאחר שזה יום רצוף באירועים, שאני באמת חייב להיות בהם בתוקף תפקידי האחר, ואני מאוד מעריך את ההתחשבות הזאת ואת ההבנה שגילה חבר הכנסת זיסמן ושגילו היושבי-ראש, היושב-ראש שהיה לפניך ואתה.

היו"ר ד' שילנסקי:
----------------
ראינו אותך בגבעת-התחמושת וגם שמענו את הנאום שיצא מהלב על ירושלים ועל אלה שהקריבו את חייהם למען שחרור ירושלים.

אהוד אולמרט (הליכוד):
--------------------
תודה רבה, אדוני.

לפני ‎27 שנים, באותו הרף עין שכל אחד מאתנו זוכר ויזכור עד יומו האחרון, היתה תחושה כאילו הזמן עצר מלכת, כאילו ההיסטוריה עצרה את נשימתה. ובאותו שבריר של שנייה, כל רגשי התסכול והפחד והחששות, שהלכו והתגברו בשלושה שבועות מורטי עצבים של המתנה, התנקזו החוצה, ברגש של הקלה עמוקה ושל אסירות תודה לחיילי צה"ל אשר שחררו את ירושלים והביאו לאיחודה המלא.

בהיסטוריה הפרטית של כל אחד מאתנו, כמו גם בהיסטוריה הלאומית שלנו, זהו רגע של חסד שלעולם לא יישכח. זוהי נקודת מפנה, שכל מה שהיה לפניה אינו דומה לכל מה שבא לאחריה.

אומנם נכון שאת עצמאותנו הקמנו מחדש בארץ-ישראל ב-‎1948. אבל כל יהודי עם תודעה היסטורית, עם זיקה עמוקה למורשת, ליהדות, להיסטוריה רוויית הסבל, הכאב והייסורים של עם ישראל, כל אחד כזה חש שעצמאותנו איננה שלמה, שריבונותנו איננה מלאה, שתהליך הקוממיות של עם ישראל לא הושלם כל עוד פעור הפצע הזה של חלוקת ירושלים.

ב-‎1967 נסגר המעגל, הושלם התהליך, נסתיימה המלאכה החשובה הזאת, העמוקה הזאת, וירושלים השלמה שבה להיות מה שהיא היתה אמורה להיות, מה שהיא צריכה להיות, מה שהיא חייבת להיות - בירתה השלמה והבלתי מחולקת של מדינת ישראל.

ירושלים אינה דומה לשום עיר אחרת. יש ערים גדולות ממנה, יש ערים עשירות ממנה, יש אפילו ערים עתיקות ממנה. כמוה - אין. אין עוד עיר ששלובה בצורה עמוקה כל כך בהוויית קיומו של עם, כפי שירושלים משולבת בהווייתו של העם היהודי מאז ראשית קיומו כמעט.

ירושלים, כפי שאנחנו נוהגים לומר עליה, היא לב לבה של מדינת ישראל, היא לבו של העם היהודי. כל הזיכרונות וכל המכאובים, כל הייסורים וכל התפילות של אלפי שנות היסטוריה יהודית, כולם מעוגנים ומשולבים בירושלים. אין עוד עיר כמוה. אין עוד עיר שאלפי שנים אנשים מייחלים אליה, מתפללים אליה, מתגעגעים אליה, דומעים עליה, מקריבים את נפשם עליה, כפי שהקריבו דורות של יהודים את נפשם למען ובגלל ירושלים.

רק כשאנחנו רואים את ירושלים בפרספקטיבה ההיסטורית הזאת, הנכונה שלה, רק אז אנחנו מבינים את מלוא עומק המחויבות שיש לנו כלפי עברה, כמו גם כלפי עתידה.

במה שונה יום ירושלים זה מימי ירושלים שחגגנו בשנים הקודמות? הרבה דברים נאמרים. יש בוודאי מידה מסוימת של חזרה על ססמאות, על התחייבויות. אמר קודם חבר הכנסת עובדיה עלי, והוא איננו היחיד: מכל השנים, זו הפעם הראשונה שאנו חוגגים את החג הזה כשעננה רובצת מעל העיר, עננה של סימני שאלה, עננה של ספקות אשר יש מי שמטילים אותם לחלל עולמנו.

אומנם נכון, שמעתי את דברי ראש הממשלה היום ושמעתיו אמש כאשר הוא היה אורח הכבוד של העיר בעת פתיחת חגיגות יום ירושלים, ושמעתי דברים נחרצים, אבל - ואני לא אומר את זה, חס וחלילה, כמתיחת ביקורת - היה לי רושם בטון, ולפעמים גם במה שנקרא
‎UNDERTONE של הדברים שנאמרו לגבי ייחוד מעמדה של ירושלים, שיותר משהם נתכוונו לחיוב, הם נתכוונו לשלילה, יותר משהם באו לומר לנו כמה ירושלים חשובה, הם באו להזכיר לנו שיתר המקומות אינם כל כך חשובים ואל נא ננסה להשוותם לירושלים. משל מישהו רוצה היה לומר לנו: רבותי, ירושלים זו ירושלים, אבל על היתר אפשר, ואינני רוצה לומר מה.

אני רוצה לומר לראש הממשלה, הוא איננו כאן, אבל הוא ישמע את בת הקול של הדברים שלי: יצחק רבין זכה בזכות שמעט מאוד יהודים בכל ההיסטוריה הארוכה, המפותלת והמיוסרת שלנו זכו בה. הוא זכה לעמוד בראש מערכות ישראל שהביאו לשחרורה של ירושלים. כמה יהודים זכו לכך בכל ההיסטוריה היהודית? כמה? - מתי מעט, אפשר למנותם על אצבעות יד אחת. יצחק רבין זכה לעמוד, ברגע היחיד במינו הזה בכל ההיסטוריה שלנו, בראש גדודי ישראל ופרשיו כאשר הם נכנסו לעיר העתיקה ושחררו את הקדושים שבמקומותינו ואיחדו את העיר הזאת תחת כנפי הריבונות היהודית.

בעצם הימים האלה, בהיותו ראש ממשלת ישראל, מוטלת עליו, יותר מאשר על כל ממלא תפקיד אחר, האחריות לקבלת החלטות שעשויות לקבוע את גורל העיר הזאת בשנים הקרובות.

הואיל וביום ירושלים אנחנו תמיד מחפשים את המלכד על פני המפריד, את המשותף על פני האי-הסכמה; הואיל ויום ירושלים הולך ומתייחד בשנים האחרונות באווירת היחסים הפנימיים שלנו, רצופת המאבקים, עמוסת הרגשות, כיום ייחודי שבו נשמרת בטהרתה איזו שעת רצון של הסכמה שנובעת ממעמקים רגשיים, שהם לפעמים מעבר ומעל לשגרת היום-יום שלנו - אני מעדיף להציג בפני הנהגת המדינה ובפני ראש הממשלה את חרדתי בלשון תקווה ולא בלשון של הצלפה, ולומר לו לראש הממשלה, ולממשלת ישראל:
ב-‎1967 נדרשת היתה מידה רבה ביותר של עוצמה, של נחישות דעת, של מחויבות למורשת יהודית היסטורית, שנמשכת אלפי שנים, כדי לקבל החלטה ולהוביל את ההחלטה הזאת לכלל הגשמה ולגרום לשחרור ירושלים. בעצם הימים הללו נדרשת מממשלת ישראל ומזה העומד בראשה מידה לא פחותה של אומץ לב, של נחישות דעת, של כושר עמידה, של מסירות עמוקה, של מחויבות לאותה היסטוריה ולאותה מורשת יהודית כדי להגן על שלמותה של ירושלים, שהושגה מכוח אותו אומץ ואותה נחישות ואותה הקרבה של חיילים ב-‎1967.

אני מאחל לממשלת ישראל ולעומד בראשה שיהיו בהם הנחישות הזאת והמסירות הזאת והמחויבות הזאת כלפי עתידה של ירושלים, כי עתידה של ירושלים הוא עתידה של מדינת ישראל, הוא עתיד העם היהודי. תודה רבה.


היו"ר ד' שילנסקי:
----------------
תודה רבה. חבר הכנסת חיים דיין - איננו. חבר הכנסת עמנואל זיסמן.

אדוני סגן שר הבינוי והשיכון, אני מבין שאתה צריך לענות על שאילתות ומביט בשעון. אני רוצה להסביר: יצא מזלנו שראש עיריית ירושלים הוא חבר כנסת, ועם צירוף כזה כשהוא דיבר, התחשבתי בזה שהוא ראש העיר. אילו לא היה חבר כנסת, ראש עיריית ירושלים לא יכול היה להתבטא מעל במת הכנסת ביום שחרור ירושלים. מאחר שהוא חבר כנסת, צירוף המקרים אפשר שראש עיריית ירושלים ידבר. לכן אני התחשבתי בו ולא עמדתי עם הסטופר ביד.

חבר הכנסת עמנואל זיסמן, גם אצלך לא אעמוד עם הסטופר ביד, אם כי - מפנים את תשומת לבי - הזמן הקצוב הוא שלוש דקות. כפי שאמרתי, אני די נדיב.

עמנואל זיסמן (העבודה):
---------------------
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, יש היום בכנסת ‎11 סיעות באופן פורמלי. אני שמח שברגעים האחרונים קיבלנו אישור ואפשר להגיש הצעת החלטה משותפת, שמייצגת תשע מתוך
‎11 הסיעות. אני מאוד שמח שקיבלתי לפני כמה דקות ידיעה שסיעות מרצ וש"ס מצטרפות.

אני רוצה, דווקא בנוכחות ראש עיריית ירושלים, חבר הכנסת אולמרט, להבליט מדוע אני שמח במיוחד. מה אומרת הצעת ההחלטה? - "ביום ירושלים, כ"ח באייר התשנ"ד, ‎27
שנים לשחרור העיר ואיחודה, כנסת ישראל שבה וקובעת כי ירושלים בירת ישראל תישאר לעולם עיר מאוחדת בריבונות ישראל שבה יובטח חופש הפולחן לבני כל הדתות". זה סעיף שתמיד איחד את כולנו, או את רוב רובנו.

אבל בא עכשיו הסעיף השני שאומר כך: "הכנסת קובעת כי יש לסכל כל ניסיון לפגוע במעמדה של העיר ובשלמותה הטריטוריאלית. ירושלים וסביבותיה" - אני מדגיש, ירושלים וסביבותיה - "אינן עניין פוליטי וביטחוני אלא נשמת אפו של העם היהודי". הנה הגענו לכך שתשע סיעות, כמעט כל הבית הזה מוכן לחתום ולהצביע הערב גם על המשפט הזה.

אם היום אתה אומר, אדוני ראש העיר, שיש עננה של ספקות וסימני שאלה, לי אין ספק שהעננה הזאת תתפזר. היום נקבעות עובדות של ממש, שמאחדות את מעלה-אדומים לירושלים ואת גבעת-זאב לירושלים, וירושלים איננה רק ירושלים מאוחדת ושלמה בגבולות הטריטוריאליים שנקבעו מסיבות ומנסיבות שונות ביוני ‎1967. אני בטוח בכך שלעת שלום העובדות שנקבעות, ההתחברות של מעלה-אדומים וגבעת-זאב על-ידי בניית יחידות דיור רבות, סגירת הריאות בין מעלה-אדומים וגבעת-זאב לבין ירושלים, יחזקו ויבצרו את ירושלים ואת הרוב היהודי.

הדבר יבטיח לא רק את ירושלים, שהיא בת ‎000,3 שנה ובעוד שנתיים נחגוג כולנו, בבריאות טובה ‎3000 שנה להכרזת דוד המלך שירושלים היא בירת ישראל; לא רק נחגוג את יום ירושלים עם רוב יהודי, אלא אני בטוח בכך, ואני מבקש שאתם לא תתרגזו, שכשם ש-‎45 שנה הרוב הפלשתיני, שהוא אולי חלש עכשיו אבל הוא יתחזק, כשם ש-‎45 שנה הוא לא רצה להכיר במדינת ישראל ובזכות קיומו של העם היהודי במדינת ישראל והיום הוא מכיר בזה, הוא יכיר גם בירושלים המאוחדת והשלמה בריבונות ישראל, כי זה גם יבטיח את האינטרסים שלהם. אנחנו נזכה גם ליום הזה. אתם צריכים להאמין בזה. אנחנו אולי לא האמנו שאחרי ‎45 שנה נגיע להסכם עקרונות כפי שהגענו. לכן אני אומר שגם הם יגיעו, הם יגיעו גם למסקנה הזאת ולהחלטה הזאת.

אני מסכים שאין אפשרות לקיים את כל ההצהרות. אני לא הרגשתי שום דבר בטון של ראש הממשלה. אין עניין של טון, יש עניין של אמונה ותפיסת עולם, ועיקשות ורגישות.
לא נשיג את כל זה אם אנחנו לא נעשה, כולנו ובעיקר ממשלת ישראל, בעיקר ממשלת ישראל. עדיין אין תוכנית לאומית לביצור מעמדה של ירושלים השלמה והמאוחדת כבירת ישראל. זה מחייב מאמץ מיוחד למען המשך גידולה והאצת פיתוחה של העיר.

צריך לפעול להמשך גידולה של האוכלוסייה היהודית בעיר, הן על-ידי קליטה גוברת של עלייה והן על-ידי משיכת אוכלוסייה ותיקה וצעירה. צריך להאיץ את הבינוי ואת תוספת הדיור בירושלים, שיהיה מלווה בפיתוח התשתית הכלכלית.

אני רוצה לסיים בברכה על ההחלטה היום להקים את "אינטל" עם ‎1000 מקומות עבודה. אלה ‎1000 מקומות עבודה לצעירים ולזוגות צעירים שנושרים מן העיר. זה ‎5.1
מיליארד השקעה. צריך להתחשב באוכלוסייה, בסביבה, כדי שיהיה פחות זיהום, פחות רעש, ותהיה יותר איכות חיים. אני רואה בהחלטה הזאת החלטה שתחזק ותבצר את ירושלים.
אני קורא לממשלת ישראל לעשות מעשים נוספים כדי להגשים את הדברים שהיא מאמינה בהם והיא נחושה להוציא אותם לפועל.

היו"ר ד' שילנסקי:
----------------
חבר הכנסת דן תיכון, מאחר שחברי כנסת הפנו את תשומת לבי לכך שכולם רוצים לדבר עד השעה ‎00:20, לא אוכל להיות נדיב כלפיך.


דן תיכון (הליכוד):
-----------------
אני יושב כאן שעות ומאזין לכולם. למה עד השעה ‎00:20?

היו"ר ד' שילנסקי:
----------------
המבין יבין. כל חברי הכנסת מבינים למה.

דן תיכון (הליכוד):
-----------------
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מעולם לא שמעתי שמישהו אמר דבר כזה, עד
.‎20:00

היו"ר ד' שילנסקי:
----------------
אמרתי זאת ברוח טובה, בינינו, בין חברי הכנסת.

דן תיכון (הליכוד):
-----------------
אדוני היושב-ראש, אני רוצה, ברשותך, לדבר על יום ירושלים. היום יום ירושלים.
ראשית, אני רוצה להודות לחיילים שהשתתפו בשחרור ירושלים, חלק מהם משתתף עכשיו בעצרת מרכזית בגבעת-התחמושת. אבל אני חייב לחזור ולהזכיר, חבר הכנסת ויינשטיין, את העוול שנגרם ללוחמי חטיבת ירושלים, הללו שנלחמו ובמשך שנים, לפני איחודה, שמרו על העיר. הם מקופחים, ומקופחים במתכוון, אני חוזר ואומר זאת, כי הסבתי את תשומת לבו של סגן שר הביטחון לכך לפני שנים ואמרתי לו שלא ייתכן שתיערך עצרת מרכזית אחת של חטיבה ‎55 ושחטיבת ירושלים תוזנח ביום ירושלים.

ואני בא לכאן ותובע - חבל שראש העיר יצא, שהרי אין לו פנאי - אני תובע לערוך טקסים גם לחיילי חטיבת ירושלים, תושבי העיר שהשתתפו בשחרור ירושלים, והם מוזנחים משום חוסר הקשרים שלהם עם גורמים מסוימים במשרד הביטחון.

ועכשיו לגופו של עניין. אני רוצה לדבר קצת על בעיות כלכליות, שהרי עיקר הדיון המדיני יתקיים ביום רביעי ואני לא מקדים את המאוחר. לפני ‎27 שנים - יש כאן שניים שהיו אתנו באותו יום, חבר הכנסת מצא, שהיה ראש סיעת הליכוד במועצת העיר, וחבר הכנסת זיסמן, שהיה אז ראש סיעת המערך, אני חושב, במועצת העיר, וגם חבר הכנסת ויינשטיין, שהיה קצין בחטיבת ירושלים.

כשנורתה הירייה הראשונה, היא נורתה בארמון-הנציב על-ידי חייל מהפלוגה שלי, שראה לפתע לגיונרים מסתננים לתוך ארמון-הנציב ואלה מתקרבים לתלפיות; כך נפתחה המלחמה על איחוד ירושלים.

יהושע מצא (הליכוד):
------------------
ארנונה.

דן תיכון (הליכוד):
-----------------
ארנונה.

העיר שוחררה והיתה חגיגה. כולנו היינו מגויסים, כולנו הופגזנו, לכל תושבי העיר ולנו היו ציפיות. אני זוכר את היום הראשון שבו ניתן לנו להלך בתחומי העיר העתיקה. אנחנו הלכנו מסוחררים ושיכורים מהחופש שניתן לנו לפתע. כל תושבי המערב זרמו לתוך מזרח העיר. והיו ציפיות ענקיות בתחום הכלכלי, בדיוק אותן ציפיות שמאפיינות את הממשלה הזאת, היתה אופוריה. נדמה היה שכל המזרח התיכון, כל ירושלים הופכת ליחידה כלכלית אחת, עצומה, חזקה.

חלפו ‎27 שנים, ואני שואל את עצמי, מה קרה לה לאותה ירושלים? מה קרה לאותן ציפיות בתחום הכלכלי?

כאן אני חוזר לדברי חברת הכנסת דליה איציק, כשהציגה את ההצעה לסדר-היום שלה ביום לפני הבחירות לראשות העיר ואמרתי לה שאתחשבן אתה בנושא הכלכלי. מבחינה כלכלית, חבר הכנסת זיסמן, ירושלים היא כישלון. במרוצת ‎27 השנים שום גורם עסקי בכיר, רציני, לא עבר לירושלים, והעיר הזאת הופכת לעיר של פקידים ועניים.

עמנואל זיסמן (העבודה):
---------------------
"אינטל".

דן תיכון (הליכוד):
-----------------
נחזור עוד לעניין "אינטל", אבל לא בזה הרגע.

אני שואל את עצמי, איך קרה שהחמצנו את ההזדמנות הזאת? ירושלים עם האוכלוסייה המפותחת, עם האוניברסיטה, קריות עתירות מדע, אזורי תעשייה חדשים - איך קרה שגורמים כלכליים לא עברו לעיר, והעיר הזאת הופכת לאט לאט ובהתמדה לעיר ענייה, מן העניות ביותר שקיימות בישראל?

וזהו האתגר של ראש הממשלה ושל ראש העיר גם יחד, כי שני הקודמים, אולי לא רק שני הקודמים, בנושא הזה לא עשו דבר, ומכאן הכישלון של כולנו בתחום הכלכלי.

אני מעלה את הנושא הזה, כי לעתים נדמה לי שאיחרנו את הרכבת בתחום הכלכלי.
ללא כלכלה בריאה תמשיך ירושלים להיות עיר בעלת מאזן הגירה שלילי; זאת אומרת, תושבי ירושלים, ילדי ירושלים עוזבים את העיר הזאת ומספר היהודים בה הולך וקטן.

אני יוצא מכאן בקריאה. אני מקווה שבהצעת הסיכום יושם, ולו רק בשורה אחת, דגש בנושא ההיבט הכלכלי, כי הדיון המדיני יידחה ליום רביעי וליום חמישי. לכן אני בא ואומר: רבותי, חייבים לחזק את ההיבט הכלכלי של העיר הזאת, שכן אנו נמצאים בנסיגה, אנחנו נמצאים בגירעון, אנחנו נמצאים בפיגור, וזו אולי שעתנו האחרונה בתחום הזה.
תודה רבה.

היו"ר ד' שילנסקי:
----------------
תודה רבה. אני מודה לך על שעמדת בזמן.

אני מזמין את חבר הכנסת דוד מנע. אחריו, אחרון אחרון חביב - חבר הכנסת פרופסור אבנר חי שאקי.

דוד מנע (הליכוד):
----------------
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אתמול התפרסמה בעיתון "אל-קודס" מודעה כהאי לישנא. אתה רואה, חבר הכנסת זיסמן? תמונה בעיתון "אל-קודס" הירושלמי - - -

עמנואל זיסמן (העבודה):
---------------------
אל תאמין לעיתון.

דוד מנע (הליכוד):
----------------
בצד ימין של המודעה הזו מוצגת תמונתו של יאסר ערפאת, בצד שמאל תמונתו של יצחק רבין, ושניהם יחד קוראים לערביי מזרח-ירושלים להצביע עבור רשימת "אמת"
בבחירות להסתדרות, וכותבים, בין היתר, שבבחירות אלו מתחרות בנו רשימות המהוות קואליציה של הקיצונים כמו הליכוד, צומת ואחרים ומתנגדי מהלך השלום והדוגלים בעיקרון של אי-שוויון באשר לזכויות האזרחים הערבים, וכדומה וכדומה. ומסיים את המודעה-הברכה מר יצחק רבין, ראש הממשלה: שלום עליכם ורחמי אללה וברכותיו עליכם.
רשימת "אמת" מפלגת הפועלים באל-קודס. אתה שומע, כבוד הרב פרוש? אל-קודס, אין ירושלים. ראש הממשלה מר יצחק רבין פונה לתושבי מזרח-ירושלים להצביע בעד רשימת
"אמת", ורבין זה רבין.

אני אומר לכם כאן, כולנו שמתאחדים ומתלכדים סביב הנושא של ירושלים, סביב ירושלים, הראשון שיפגע בעתידה של ירושלים בכל מיני הסדרים יהיה ראש ממשלה מהאגף הזה של הבית הזה. ראו את יוסי ביילין עם ההצעות שלו, ראו תוכניות לעתיד ירושלים המתייחסות לרבעים שונים מבית-מדרשם של כמה חוגים ממפלגת העבודה. מי שמתחיל בדיבורים על מתינות ונסיגה סופו שיוותר גם בירושלים, ומי שאמר שלא ירד מהגולן גם אומר שלא יפגע בירושלים.

אני רוצה לשאול אותך, מר יצחק רבין, ראש הממשלה, אתה, שאמרת ב-‎1992: ממשלת ישראל בראשותי לא תרד מרמת-הגולן, והיום אתה מוכן למסור את כל רמת-הגולן, מי בציבור יאמין לך כשאתה אומר היום שירושלים תהיה מאוחדת? אני בכוונה פונה אל ראש הממשלה מר יצחק רבין, כי תמיד אנחנו אוהבים לתקוף את יוסי שריד, את שולמית אלוני, את שמעון פרס. קל לתקוף אותם, אבל אף אחד לא מפנה אצבע מאשימה כלפי אדם אחד שמוביל את כל המהלכים האלה והוא יצחק רבין. יצחק רבין, תוותר בגולן, תוותר בניגוד למצע שבשבילו הלכת לבחירות, סופך שתוותר ויתורים מפליגים גם בדברים אחרים שהם נשמת אפנו.

אני שמח שיש הודעת סיכום של כל סיעות הבית הזה.

עמנואל זיסמן (העבודה):
---------------------
כמעט.

דוד מנע (הליכוד):
----------------
של כמעט כל סיעות הבית הזה. זה בהחלט בזכות העבודה שהקדישו לנושא חברי הכנסת עמנואל זיסמן, יהושע מצא, מיכאל איתן, כמעט כל הבית הזה, ואני מקווה שבקריאה המאוחדת של כל הסיעות למען ירושלים נוכל לבצר ולחזק את מעמדה, כפי שאמר ראש העיר של ירושלים, שמוביל ויוביל אותה בעתיד לעתיד טוב, מר אהוד אולמרט. כל הכנסת מאוחדת סביב ירושלים, וכזו תהיה גם הצעת ההחלטה שיביא חבר הכנסת מצא. תודה רבה.

היו"ר ד' שילנסקי:
----------------
תודה רבה.

כפי שאמרתי, אחרון אחרון חביב - מורי ורבי חבר הכנסת פרופסור אבנר חי שאקי.


אבנר חי שאקי (מפד"ל):
--------------------
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, יום ירושלים הוא יום חג אמיתי, ללא צל של ספק, שכן שחרור ירושלים השלים את מלחמת השחרור ואת מלחמת ששת הימים. הוא הביא את מלחמת השחרור לשיא בכך שאיחד את שני חלקי ירושלים. ירושלים שחוברה לה יחדיו, הרעיון הנפלא הזה של דוד המלך התגשם במלחמת ששת הימים, וחרף כל החששות וכל העננות והעננים מעל ירושלים, רבה האמונה כי בסופו של דבר, בעזרת השם, לא יקום כוח אשר יוכל לשבור את אחדותה של ירושלים ואת שלמותה, בריבונות ישראל.

חוק-יסוד: ירושלים, שנתקבל על דעת רוב מכריע בכנסת הזאת, קובע לאמור:
ירושלים היא בירת ישראל השלמה והמאוחדת. שלמותה של ירושלים נובעת משמה של ירושלם, שכן שמה המקורי הוא שלם, מלכיצדק מלך שלם. לדעת חז"ל, הרי הקדוש-ברוך-הוא עצמו הוא שנתן את השם ירושלים על-ידי שמיזג את "ירו" - בהר ה' ייראה - שאמר אברהם אבינו עליו השלום, עם "שלם". ואכן, שלמותה של ירושלים היא חלק בלתי נפרד ממנה.
העם היהודי ראה בה מאז ומעולם את לבו ומרכזו הדתי, הרוחני והמדיני.

רבי שלמה אלקבץ, מגדולי המקובלים, שחיבר את הפיוט המפורסם ביותר בתפילות השבת והמושמע בכל בית-כנסת בעולם כולו, אומר: "מקדש מלך עיר מלוכה". גם מקדש וגם מלוכה, גם קודש וגם חול, גם דת וגם לאום. זאת אומרת שאין להפריד בין ירושלים של מעלה לבין ירושלים של מטה. אופיה הדתי-הרוחני של ירושלים, זהותה הדתית, הרוחנית והמוסרית של ירושלים היא חלק אינטגרלי שלה לאורך כל הדורות.

ואכן, לא מקרה הוא שיש קונסנסוס לאומי רחב סביב ירושלים. היה זה בלתי טבעי ובלתי נורמלי אילו היה אחרת. אני רוצה להאמין באמונה שלמה לדבריו של ראש הממשלה מר רבין, שחזר ואמר בימים האחרונים, כי בעניין ירושלים יש הסכמה לאומית רחבה.
העובדה שאנו עומדים לשמוע סיכום בכנסת, המייצג דעתן של תשע סיעות מתוך ‎11, עובדה זו עצמה היא הוכחה נוספת לכך שבסוגיית ירושלים אין מחלוקת, ברוך השם.

עם זאת, אי-אפשר שלא להעיר כמה הערות, והערות חשובות. ראשונה שבהן, מדוע זה אין תגובות מיידיות של ראש הממשלה, של שר החוץ, של מנהלי המשא-ומתן, כל אימת שערפאת ואנשיו חוזרים על המשפט: אנחנו נקים את מדינת פלשתין, בירושלים בירתה? גם אם זו רק משאת-נפש שלהם, הם היו רוצים גם את ירושלים המערבית, את הכול, מדוע אין שומעים תגובה נחרצת של ממשלתנו, ברורה, חד-משמעית, פסקנית, לא מגומגמת, שנושא זה איננו עומד לדיון ולא יעמוד לדיון? והתשובה, לצערי, מצויה באותו מסמך עקרונות אומלל שבו מוזכרת ירושלים. אילו היתה זו החלטה נחרצת, חד-משמעית של ממשלה זו, שלא לכלול את ירושלים בשום משא-ומתן עתידי עם הערבים, מדוע זה מופיעה המלה ירושלים בהסכם הזה בהקשר של מה שנקרא "הסדר הקבע"?

שנית, אציין כי אני מן המאמינים כי הסכם הביניים האומלל הזה יתמוטט, כי אין לנו פרטנר, אין לנו בן-שיח למשא-ומתן לשלום אמת, ולכן ההסכם עתיד להתמוטט. ברם, ודאי וודאי שעצם הקביעה שעוד יידון עניין ירושלים היא מסוכנת, שכן, אם אין כוונה לקצץ, חלילה, במשהו בירושלים, על מה ידונו באותו שלב? אלה הן העננות, אלה הם העננים, זהו הפחד, זהו הספק המנקר שעליו דובר כאן.

לכן קריאתנו מופנית לראש הממשלה, ולממשלה הזאת כולה, שלא לומר בעניין ירושלים דברים העלולים להשתמע לשתי פנים. לפחות בעניין ירושלים חשובה האחדות הלאומית המלאה והמוחלטת. חשוב שייאמר בבירור שבשום שלב, לא הנוכחי ולא העתידי, לא ידובר בירושלים בשום הקשר ובשום פנים ואופן. ירושלים היא בירתו של העם היהודי, ירושלים היא בירת מדינת ישראל, ורק בירתו של העם היהודי, והיא לא תחולק עוד לעולם.

חוק-יסוד הוא חלק של חוקה עתידה. אין לנו חוקה פורמלית, אך יש לנו כמה חוקי-יסוד שביום מן הימים יצטרפו לחוקה. לפיכך, עם כעמנו שיש לו בחוקתו, בחוק-יסוד שלו, קביעה חד-משמעית כי ירושלים היא בירת ישראל השלמה והמאוחדת אסור לו להרשות שמישהו מחברי הכנסת, ולא חשוב לאיזו סיעה הוא שייך, ידבר על חלוקת ירושלים. הרי זו אמירה הסותרת חוק-יסוד. זו אמירה בלתי חוקית, זו אמירה שבשום פרלמנט אחר לא היתה מושמעת בנסיבות דומות.

תמר גוז'נסקי (חד"ש):
-------------------
בן-גוריון הקים את מלכות ישראל השלישית, ומה קרה?

אבנר חי שאקי (מפד"ל):
--------------------
אני מציע שביום הזה תימנעי מקריאות ביניים, גברתי.

אני רוצה לומר לך בבירור, שכל מי שחולם שירושלים זו תחולק, חלילה, אי-פעם, חולם חלומות באספמיה. הרוב המכריע של העם הזה יודע שירושלים היא בירתו הבלעדית של העם היהודי, זאת ותו לא. כל מי שחושב אחרת, טועה ומטעה את עצמו ואת האחרים, וראוי לחדול מכך, לכבודו של העם, לכבוד ירושלים ולכבוד הבית הזה.

אברהם הירשזון (הליכוד):
----------------------
זה הרוב המכריע נגד הרוב החוסם, אדוני.

יהושע מצא (הליכוד):
------------------
אבל הרוב החוסם הוא מיעוט היום.

רחבעם זאבי (מולדת):
------------------
‎19 שנה הם שלטו במזרח-ירושלים ולא חלמו לעשות אותה לבירה. היום הם נזכרו.

אבנר חי שאקי (מפד"ל):
--------------------
אני משוכנע שאנשי אש"ף היושבים ב"אוריינט האוס", אכן חושבים עצמם לגרעין של בירה ערבית עתידה, חלילה. עלינו לומר להם מכאן: הפסיקו לחלום חלומות שווא, יש ‎22
מדינות ערביות שלהן ‎22 בירות, יש בירה אחת ויחידה לעם היהודי, שלא היתה מעולם בירתו של עם אחר, והיא ירושלים השלמה.

‎656 פעמים מופיעה ירושלים בתנ"ך, ורק פעם יחידה בקוראן. היעז מי לומר שהיא קדושה בשבילם? אפילו יש לה איזו קדושה בעיניהם, הרי היא שלישית בסדר חשיבותה, אחרי מכה ואחרי מדינה. לנו ירושלים היא אחת ויחידה מאז אברהם אבינו והעקדה, ולפי חז"ל, מאז אדם הראשון שהקריב שם קורבנו ונח שהקריב שם אף הוא. אברהם אבינו עשה את מעשה העקדה שם, ויעקב אבינו חלם את חלומו, חלום סולם יעקב שם. מאז עיר דוד, שבעוד שנתיים ימלאו ‎000,3 שנה להקמתה כבירתו הבלעדית האחת, היחידה והמאוחדת של העם היהודי, לא פסקה ירושלים מלשמש לבו ונשמתו של העם היהודי.

היו"ר ד' שילנסקי:
----------------
חבר הכנסת שאקי, החברים מריצים אותי.

רחבעם זאבי (מולדת):
------------------
אדוני היושב-ראש, על חשבוני, אני לא דיברתי.

יהושע מצא (הליכוד):
------------------
מהרגע שעברנו את מחסום השעה ‎00:20, תן לו כמה שתרצה.

אבנר חי שאקי (מפד"ל):
--------------------
חז"ל אומרים, וכדאי שכולנו נזכור זאת: עשרה קבין של יופי ירדו לעולם, תשעה מהם נטלה ירושלים. עשרה קבין של תבונה ירדו לעולם, תשעה מהם נטלה ירושלים. עשרה קבין של חוכמה ירדו לעולם, תשעה מהם נטלה ירושלים. אבל גם עשרה קבין של ייסורים ירדו לעולם, וגם מהם נטלה ירושלים תשעה. עלינו להתגבר על כל המאמצים להכשיל אותנו. גם ידידים או הקוראים לעצמם ידידים היו רוצים לחלק את ירושלים או לתת לערבים חלק בירושלים, ועלינו לסכל מזימה זו.

מכאן, ביום ירושלים, אסור שיישמעו שני קולות, כי אם קול אחד, צלול, עז, בהיר, תקיף, אמין, לאמור, שכל עם ישראל, וגם ידידיו וגם אויביו ידעו, כי בנושא ירושלים לא היתה מחלוקת, אין ולא תהיה לעולם מחלוקת. אין מחלוקת על שלמותה, ולא תהיה לעולם מחלוקת על אחדותה בריבונות יהודית. כשחז"ל מדברים על עשר קדושות הם אומרים שהר-הבית וקודש הקודשים שבו הם הקדושות הגבוהות ביותר. לצערי, יהודים אינם יכולים לעלות להר-הבית, חלק מטעמי הלכה וחלק מטעמים פוליטיים. אבל כל זה לא יפריע לנו. היום הזה כולנו מאוחדים כי ירושלים היא סמל אחדותו של העם, והאחדות הזאת תימשך, של העיר ושל העם כאחד.

היו"ר ד' שילנסקי:
----------------
תודה רבה.

חבר הכנסת מיכאל איתן יביא את הצעת הסיכום לדיון בנושא: הסכנה למעמד ירושלים.

יהושע מצא (הליכוד):
------------------
הצעת הסיכום תובא על-ידי, אדוני, כמי שהיה מיוזמי ההצעה.

היו"ר ד' שילנסקי:
----------------
אני מצטער, אני פשוט קורא מי שפה.

מיכאל איתן (הליכוד):
-------------------
אדוני היושב-ראש, אני הייתי זה שהגיש, אבל יקרא את ההצעה חבר הכנסת יהושע מצא.

היו"ר ד' שילנסקי:
----------------
אני רק רוצה להגיד לך, חבר הכנסת מצא, אתה אמרת: אחרי השעה ‎00:20 תן לכולם לדבר כמה שרוצים.

מיכאל איתן (הליכוד):
-------------------
היום יש זכות קדימה לירושלמים, זה יום חג של ירושלים.


היו"ר ד' שילנסקי:
----------------
אני רוצה שתדע שאני התנדבתי, הסכמתי להציל את מצב הכנסת, כי הסגנים נעלמו ואינם. חלק בחוץ-לארץ, חלק פה; ויתרתי על "פופוליטיקה", שהייתי צריך להופיע בה.
אני יושב אחרי השעה ‎00:20, ואף אחד לא רוצה לשבת באותה שעה. אז תגיד "פראייר", מילא, מה לעשות, כזה אני, כי רציתי להציל את כבוד הכנסת.

יהושע מצא (הליכוד):
------------------
אני מבין שיש לך ב-‎45:20 הסעה ליריחו.

היו"ר ד' שילנסקי:
----------------
זו פרשה נפרדת. אל תגלה את הסודות שלי ברבים. זה סוד צבאי. אני צריך להתחיל לזרז את העניין אם הזכרת לי את ‎45:20.

הצעת סיכום לדיון בנושא: "הסכנה למעמד ירושלים"; "ירושלים - לאן?" - מטעם סיעות העבודה, ליכוד, מרצ, מפד"ל, צומת, אגודת ישראל ויעוד. בבקשה.

יהושע מצא (הליכוד):
------------------
תרשה לי, כבוד היושב-ראש, זו הצעה שלי, כפי שאמרת, והצעה אחרת של חברת הכנסת דליה איציק, ואנחנו מביאים בשם הסיעות את הסיכום. אני אקרא את שמות הסיעות, הן הרבה יותר מאלו שקראת, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ד' שילנסקי:
----------------
זה מה שמונח בפני.

יהושע מצא (הליכוד):
------------------
נכון. בינתיים הצטרפו סיעות נוספות.

היו"ר ד' שילנסקי:
----------------
נברך על זה.

יהושע מצא (הליכוד):
------------------
אני יכול לומר כמעט בביטחון מלא שזה על דעת כל הסיעות פרט לסיעות הרוב החוסם. אז, ברשותך, הסיעות התומכות הן - -

דן תיכון (הליכוד):
-----------------
המיעוט החוסם, איזה רוב?

יהושע מצא (הליכוד):
------------------
הרוב החוסם שהוא במיעוט.

- - העבודה, ליכוד, מפד"ל, צומת, אגודת ישראל, ש"ס, מרצ, מולדת ויעוד.

רחבעם זאבי (מולדת):
------------------
ביחד ‎115 חברי כנסת. חשוב להדגיש את זה.

יהושע מצא (הליכוד):
------------------
ציינתי: הרוב החוסם שהוא מיעוט.

‎1. ביום ירושלים, כ"ח באייר התשנ"ד, ‎27 שנים לשחרור העיר ואיחודה, כנסת ישראל שבה וקובעת, כי ירושלים בירת ישראל תישאר לעולם עיר מאוחדת בריבונות ישראל, שבה יובטח חופש הפולחן לבני כל הדתות.

‎2. הכנסת קובעת כי יש לסכל כל ניסיון לפגוע במעמדה של העיר ובשלמותה הטריטוריאלית. ירושלים וסביבותיה אינן עניין פוליטי או ביטחוני אלא נשמת אפו של העם היהודי.

‎3. הכנסת פונה לממשלת ישראל להקצות תקציבים מיוחדים כדי לחזק את תשתיתה הכלכלית והחברתית של ירושלים.

עד כאן ההצעה.

היו"ר ד' שילנסקי:
----------------
מי מביא את הצעת ההחלטה של סיעות חד"ש ומד"ע?

תמר גוז'נסקי (חד"ש):
-------------------
אני מביאה.

היו"ר ד' שילנסקי:
----------------
חברת הכנסת תמר גוז'נסקי, בבקשה.


תמר גוז'נסקי (חד"ש):
-------------------
אני מתכבדת להביא בפני הכנסת הצעת החלטה של סיעות חד"ש ומד"ע לסיכום הדיון בנושא מעמד ירושלים.

‎1. הכנסת רואה בהפיכתה של ירושלים לעיר שלום חלק בלתי נפרד מתהליך השלום, ששלב מעשי אחד שלו נחתם לאחרונה בקהיר, והוא יוביל להקמתה של מדינה פלשתינית בצד ישראל ולשלום יציב בין שתי המדינות.

‎2. בהדגישה שירושלים היא עיר בעלת שורשים עמוקים במסורות של היהודים והערבים ועיר מקודשת לשלוש הדתות המונותיאיסטיות, קוראת הכנסת לממשלה לחתור במסגרת הסדר הקבע להסכם בנושא ירושלים. הסכם זה יתבסס על שמירת אחדותה המוניציפלית של ירושלים, על היותה של ירושלים המערבית בירת ישראל, וירושלים המזרחית בירת המדינה הפלשתינית. תודה.

רחבעם זאבי (מולדת):
------------------
תשכחי מזה. לא יקום ולא יהיה.

תמר גוז'נסקי (חד"ש):
-------------------
ראינו ושמענו.

היו"ר ד' שילנסקי:
----------------
חברי הכנסת, אני מעמיד להצבעה את הצעת הסיכום שהביאה חברת הכנסת תמר גוז'נסקי.

הצבעה מס' ‎1

בעד הצעת הסיכום שהביאה חברת הכנסת ת' גוז'נסקי - ‎1
נגד - ‎12
נמנעים - אין
הצעת הסיכום שהביאה חברת הכנסת ת' גוז'נסקי לא נתקבלה.

היו"ר ד' שילנסקי:
----------------
אחד בעד, ‎12 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת הסיכום שהביאה חברת הכנסת תמר גוז'נסקי לא התקבלה.

אני מעמיד להצבעה את הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת יהושע מצא.

הצבעה מס' ‎2

בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת י' מצא - ‎12
נגד - ‎1
נמנעים - אין
הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת י' מצא נתקבלה.

היו"ר ד' שילנסקי:
----------------
עכשיו הגלגל התהפך. ‎12 בעד, אחד נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת יהושע מצא התקבלה.